Page 137 - josephus volume one
P. 137

‫רחש ןב ריאמ‬

‫נודע מדיווח שהתקבל (זוהי משמעותו המדויקת של הפועל ‪ πυθόμενος‬בהופעתו כאן)‪   1 ,‬שאלכסנדר‬
‫מתקרב לעיר‪ .‬השימוש בפועל זה קרוב לנאמר בסכוליון פ‪' :‬באו ישראל והודיעו את שמעון הצדיק'‪.‬‬
‫בסכוליון א לעומת זאת מופיע הפועל הסתמי 'שמע שמעון הצדיק'‪   1 .‬בהמשך מסופר על יציאת הכוהן‬
‫הגדול בראש משלחת של כוהנים ואזרחים‪ .‬יוספוס מציין פעמיים שתושבי העיר היו לבושים בבגדי לבן‬
‫והכוהנים בבגדי הקודש (בסעיף ‪ 327‬ניתן הציווי מאת האל‪ ,‬וב־‪ 331‬הביצוע בפועל)‪ .‬בדומה לכך גם‬
‫בסכוליון א נמצאת ההבחנה בין בולווטי ירושלים הלבושים בגדים לבנים לכוהנים הלבושים בבגדי שרת‪.‬‬
‫לעומת זאת במסורת סכוליון פ‪-‬בבלי אין הבחנה בין כוהנים לתושבים ואין בגדים לבנים‪ .‬במקום הביטוי‬
‫הקדום יותר 'בולווטי ירושלים' שבסכוליון א‪ ,‬במסורת סכוליון פ‪-‬בבלי מופיע הביטוי השגור יותר 'גדולי‪/‬‬
‫יקירי ירושלים'‪   1 .‬מצד אחר במסורת סכוליון פ‪-‬בבלי מודגש ששמעון הצדיק לבש בגדי כהונה‪ ,‬בדומה‬

                                                           ‫להדגשת יוספוס את בגדי הכוהן הגדול של ידוע‪.‬‬

‫‪ 	.3‬התמונה הבאה מתארת את מעשי אלכסנדר במפגש עם הכוהן הגדול‪ .‬יוספוס אמנם מרחיב כאן‬
‫מאוד‪ ,‬אבל הגרעין זהה‪ .‬הן על פי יוספוס והן על פי חכמים כאשר ראה (‪ )ἰδών‬אלכסנדר את הכוהן‬
‫הגדול הוא השתחווה לפניו (‪ .)προσεκύνησε‬בגרסת הסכוליון אלכסנדר 'נשתטח על הארץ'‪ ,‬ואילו‬
‫אצל יוספוס נאמר פעמיים שאלכסנדר השתחווה לפני השם הכתוב על הציץ של הכוהן הגדול‪ .‬נראה‬
‫שהאמירה הכפולה אצל יוספוס על ההשתחוות של אלכסנדר אינה משקפת מקור קדום ועלום אלא‬
‫היא הבהרה של יוספוס עצמו‪ ,‬הקשורה לדמותו של אלכסנדר אצל היוונים והרומאים‪ ,‬שאליהם כוון‬
‫ספרו של יוספוס‪   1 .‬אחד המאפיינים הבולטים להתרחקותו של אלכסנדר מחייליו המקדונים בשנותיו‬
‫האחרונות היה אימוץ הנוהג הפרסי להשתחוות ארצה לפני השליט‪ .‬דרישה זו גרמה התמרמרות רבה‬
‫בקרב המקדונים (ולבסוף אכן בוטלה)‪   1 .‬כאשר יוספוס מתאר את אלכסנדר כמי שיודע שאין לכרוע‬

                            ‫לפני בן אדם אלא רק לפני האל‪ ,‬הוא מסייע לשיקום הדימוי של אלכסנדר‪  1 .‬‬

‫‪ 1	 52‬לפועל ‪ πυνθάνομαι‬שלל משמעויות ובהן 'שמע' 'חקר' 'שאל' וכו' (ראו בקונקורדנציה ליוספוס ערך ‪ ,πυνθάνομαι‬לידל‬

‫וסקוט‪ ,‬מילון‪ ,‬בערכו)‪ ,‬כאשר מושא הפועל הוא באקוזטיבוס משמעותו 'נודע לו באמצעות אחרים' (מסטרונרדה‪ ,‬הקדמה‪,‬‬
                                    ‫עמ' ‪ .)237‬ואכן זהו הצירוף כאן‪.πυθόμενος δ᾽αὐτὸν οὐ πόρρω τῆς πόλεως ὄντα :‬‬

‫‪ 	153‬אמנם השימוש בפועל 'שמע' (‪ )ἀκούσας‬מופיע גם אצל יוספוס בסעיף ‪ ,326‬וראו ההבדלים בין סעיף זה לסעיף ‪329‬‬

‫בתרגומו של ת'קרי‪ ,‬במהדורת לוב‪ .‬במקרה זה השתמש בעל הסכוליון ככל הנראה בצירוף קפוא‪ ,‬הלקוח מתוך הסיפור‬

‫על הצלם בהיכל‪ .‬בגרסת הירושלמי לסיפור זה אנו מוצאים גם כן את הביטוי 'שמע שמעון הצדיק' (ירושלמי‪ ,‬סוטה ט‪,‬‬

                                                 ‫יד [כד ע"ב]‪ ,‬עמ' ‪ .)949‬על הקשר בין שני הסיפורים ראו בערך צלם בהיכל‪.‬‬

‫‪ 	154‬ביטוי זה מופיע בעיקר בספרות האמוראית‪ ,‬ראו לדוגמא ירושלמי‪ ,‬חגיגה ב‪ ,‬א (ע"ז ע"ב)‪ ,‬עמ' ‪ ;784‬איכ"ר א‪ ,‬טז‪ ,‬בדומה‬

‫לביטוי 'יקירי ירושלים'‪ ,‬המצוי בבבלי בזיקה לתיאורים אידיליים של ירושלים ותושביה בספרות חז"ל‪ .‬על תיאורים אלו‬

                                                                                                 ‫ראו גפני‪ ,‬ירושלים‪ ,‬עמ' ‪.44-42‬‬

‫‪ 1	 55‬על הקהל הנכרי של קדמוניות ראו במאמרו המקיף של מייסון‪ ,‬תכלית וקהל‪ .‬למסקנות דומות הגיעו גם פלדמן‪ ,‬הקדמה‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;xxxv-xxxiv‬בילדה‪ ,‬יוספוס בין ירושלים ורומא‪ ,‬עמ' ‪ .103-102‬אמנם מכמה מקומות בקדמוניות עולה שיוספוס‬

‫הניח שיהיה לספרו גם קהל קוראים יהודי‪ ,‬אך מכל מקום אין זה קהל היעד העיקרי שלו (קדמוניות ‪ ,4–1‬מהדורת מייסון‪,‬‬

‫עמ' ‪ ,398-397‬הערה ‪ .576‬ראו גם סטרלינג‪ ,‬היסטוריוגרפיה‪ ,‬עמ' ‪ ,308-297‬וההסתייגות בעמ' ‪ .)306‬גם ג'ון קורן‪ ,‬יוספוס‬

‫ברומא‪ ,‬עמ' ‪ ,82-75‬שהדגיש את קיומו של קהל קוראים יהודי ליוספוס ברומא‪ ,‬מסכים שהיה זה אחד מקהלי היעד של‬

                                                                                                     ‫יוספוס ולא הקהל הבלעדי‪.‬‬
                      ‫‪ 1	 56‬על ההשתחוויה (‪ )προσκύνησις‬אצל אלכסנדר ומשמעותה נכתב הרבה‪ ,‬ולאחרונה דרייר‪ ,‬גיבורים‪.‬‬

‫‪ 1	 57‬מובן שמעבר לעניין מעמדו של אלכסנדר ביקש יוספוס להבהיר את תפיסת היהדות‪ ,‬על פי הבנתו‪ ,‬ולשם כך משמש לו‬

‫אלכסנדר לפה‪ .‬גוטמן ראה בכך ביטוי לרוחה של יהדות אלכסנדריה‪ ,‬שהייתה רגישה לדקויות מעין אלו (גוטמן‪ ,‬אלכסנדר‪,‬‬

                                                                                                                                ‫‪126‬‬
   132   133   134   135   136   137   138   139   140   141   142