Page 141 - josephus volume one
P. 141
רחש ןב ריאמ
א התיאור מובא בצורה עמומה משהו' :מיד נתנו חכין ברגליהן/ברגלי הכותיים וגררום' .בסכוליון פ נאמר
בצורה ברורה יותר 'נקב את <עקביהן> ותלאום אחרי סוסים וגררום על הקוצים על הברקנים' .ההרחבה
של סכוליון פ ,שלפיה נגררו הכותים על הקוצים והברקנים ,נלקחה מן הסתם ממעשה גדעון באנשי סוכות
(שופטים ח 1 .)16הסיפור מסתיים בהחרבת הר גריזים ,ובסכוליון פ מודגש שזהו הגמול המדויק על
מחשבתם של הכותים .יוספוס לעומת זאת מספר סיפור שונה ,שהיהודים נעדרים ממנו כמעט לגמרי 1 .
המפגש בין אלכסנדר לשומרונים הוא מעין חזרה על מפגש אלכסנדר והיהודים .השומרונים עורכים
קבלת פנים מפוארת לאלכסנדר סמוך לירושלים ,והלה משבח אותם על כך .אבל בשונה מהפגישה עם
היהודים ,הוא נמנע מלבקר במקדש השומרוני ולא מעניק הטבות ייחודיות לשומרונים .קשה לראות
קשר של ממש בין הסיום של יוספוס לסיום של הסכוליון 1 .
המקדש ,השומרונים ואלכסנדר הגדול :הצעה חדשה
הדמיון בין יוספוס לחכמים נמצא בשני מוקדים שונים זה מזה .במוקד האחד יש קרבה מילולית רבה
בדברי אלכסנדר על דמות הכוהן הגדול בשני המקורות -סכוליון א קרוב ליוספוס בתיאור לבושם של
הכוהנים ואנשי ירושלים ,ואילו סכוליון פ קרוב יותר ליוספוס בדברי אלכסנדר על הכוהן הגדול .המוקד
השני נוגע לדמיון המבני והתמטי ביחס לשומרונים .הן אצל חכמים והן אצל יוספוס עטוף המפגש עם
הכוהן הגדול בסיפור על השומרונים ,אבל דרישות השומרונים ,תגובת היהודים ומפלת השומרונים שונים
מאוד זה מזה בשני הסיפורים .המצב המוזר ,שלפיו נראה שחכמים ויוספוס מסתמכים על אותו המקור
מצד אחד ,אך מודעים רק בקווים כלליים מאוד למסגרת הרחבה העוסקת בשומרונים מן הצד האחר,
הוביל את החוקרים למסקנות מנוגדות.
היהודים והיוונים ,עמ' ,332הערה ,20מציין באופן סתום שההקבלה אינה נראית לו .אמיתי ,שמעון הצדיק ,עמ' ,239-238
קיבל את ההקבלה והוסיף שאין זה סביר שהיא נובעת מהיכרות של חכמים עם המקורות הספרותיים על אכילס או
אלכסנדר ,אלא שהם שימרו זיכרון חי של האירועים.
1 73עמד על כך גולדשטיין ,אלכסנדר ,עמ' .97
174אם כי יש לציין שחלק זה של הסיפור מניח היכרות עם החלק הקודם ,שבו תוארו הזכויות שהעניק אלכסנדר ליהודים
(ביכלר ,אלכסנדר ,עמ' .)25
1 75לכאורה נמצאת אצל יוספוס ידיעה דומה לזו שבסכוליון ,המייחסת לאלכסנדר פסיקה לטובת היהודים ונגד השומרונים.
בקטע מפסוודו־הקטיוס הנמצא בנגד אפיון נאמר' :בגלל היושר והנאמנות אשר גילו כלפיו היהודים ,הוא (כלומר
אלכסנדר) צירף לרשותם את ארץ שומרון פטורה ממס' (נ"א ב .)43כשר במהדורתו ,נגד אפיון ,ב ,עמ' ,334-330קיבל
דברים אלו כמעט כלשונם (למעט גודל המחוז ,שאותו הוא מצמצם) .הוא היה מודע לקשר האפשרי בין דברי הסכוליון,
שהר גריזים ניתן לישראל ,לבין דברי הקטיוס ,אך נמנע מלראות בסכוליון עדות מסייעת (שם ,עמ' .)333בדומה לו קיבל
מור ,משומרון לשכם ,עמ' ,68-67את הדברים ,אך לא התייחס לסכוליון .דומני שהיחיד שסבר שיש קשר של ממש בין
פסוודו־הקטיוס לסכוליון היה שטיין ,פסוודו־הקטיוס ,עמ' ,7שדחה את הטענות ההיסטוריות של הקטע ,אך כתב:
'שהרי הדבר נעלה מכל ספק שיש קשר פנימי בין פס .הקטיוס ומגילת תענית ושהטופס התלמודי אינו אלא מודיפיקציה
של המצאת הסופר ההלניסטי הזה' .לעצם העניין יש לדחות את דעתם של כשר ומור בנוגע לעובדתיות של הקטע ,הן
מפני שאין הוא יכול להיות פרי עטו של הקטיוס מאב ֵדרה ,שפעל במפנה המאה הרביעית לפה"ס ,אלא של פסוודו־
הקטיוס (בר־כוכבא ,פסוודו־הקטיוס ,עמ' ,)115-113ואף העדות עצמה אינה אמינה הן בהשוואה למקורות אחרים והן
בבחינתה בפני עצמה (שם ,עמ' ;121-115פומר ,יוספוס ,עמ' .)155-152פסוודו־הקטיוס היה יהודי אלכסנדרוני מהזרם
האורתודוקסי 'המתון' ,על פי הגדרת בר־כוכבא ,שכתב לקראת סוף המאה השנייה לפה"ס .מטרת כתיבתו הייתה להצדיק
בעיני הקהל היהודי והנכרי את קיומו של היישוב היהודי במצרים (בר־כוכבא ,פסוודו־הקטיוס ,עמ' .)248-232 ,139-137
130
