Page 138 - josephus volume one

‫ןודקומ רדלכסנאו לודגה ןהוכה‬

‫‪ .4‬הפמליה המלווה את אלכסנדר תמהה‪ .‬באחד מעדי הנוסח של סכוליון א מדובר ב'עבדיו' של המלך‪,‬‬
‫ובשאר גרסות האגדה 'אמרו לו' בלי לפרש מי‪ 1 .‬יוספוס מציג תמונה מורכבת יותר‪ ,‬שלפיה מלכי סוריה‬
‫והאנשים שעמו נדהמו ממעשיו‪ ,‬אך רק פרמניון הרהיב עוז לשאול את המלך לפשר הדבר‪ .‬ההרחבה‬
‫של יוספוס אינה מעלה ואינה מורידה מבחינת התוכן אלא מבחינת העיצוב הרטורי בלבד‪ .‬שיבוצו של‬
‫פרמניון בתפקיד המערער על מעשהו של אלסנדר מעיד על היכרותו של יוספוס עם דמותו של המצביא‬
‫הבכיר והוותיק של אלכסנדר‪ .‬ההיסטוריונים של אלכסנדר תיארו אותו במקומות אחדים כמערער על‬
‫הצעות של אלכסנדר‪ 1 .‬אלכסנדר עונה לפרמניון שהוא לא השתחווה לכוהן‪ ,‬היינו לאדם‪ ,‬אלא לאל‬
‫שהכוהן משרת‪ .‬סכוליון א מסתפק בשאלה לקונית‪' :‬לזה תשתחווה‪/‬אתה משתחווה?'‪ .‬אמנם הצגת‬
‫השואלים כ'עבדיו' של אלכסנדר (על פי אא) והכינוי 'אדוננו' רומזים על שאלה בעלת אופי פוליטי־‬

‫חברתי‪ ,‬כפי שאכן משתמע משאלת פרמניון אצל יוספוס‪ ,‬אבל המטען התאולוגי נעדר לחלוטין‪ 1 .‬‬

‫‪ .5‬שיאו של המפגש הוא כשאלכסנדר מגלה את המניע להשתחוויה‪ .‬וכך מנוסחים הדברים במקורות‬
‫השונים‪:‬‬

‫ויק"ר‬ ‫פדר"כ‬ ‫בבלי‬ ‫סכוליון פ‬ ‫סכוליון אא‬ ‫סכוליון אס‬ ‫יוספוס‬
‫דמות דיוקנו‬
‫בשעה שאני‬ ‫כד אנה‬ ‫דמות דיוקנו‬ ‫בדמותו של‬ ‫כשהייתי יוצא‬ ‫הרי את האיש‬
‫יוצא למלחמה‬ ‫נחית לקרבא‬ ‫של זה‬ ‫זה אני רואה‬ ‫למלחמה‬ ‫הזה בדמותו של‬

‫כדמותו‬ ‫דמותיה‬ ‫וראיתי <אותו‬ ‫עכשיו ראיתי‬
‫אני רואה‬ ‫אנה חמי‬ ‫עימי>‬ ‫בשנתי כשהייתי‬
‫בדיאון שבמוקדון‬

‫ונוצח‪1‬‬ ‫מנצחת לפני ונצח‬ ‫כשארד‬ ‫מנצחת לפני‬ ‫ׄהייתי יוצא בשלום‬ ‫‪ ...‬הוא עצמו‬
‫במלחמה‬ ‫ונכנס בשלום‬ ‫ינהג את צבאותי‬
‫למלחמה ונוצח בבית מלחמתי‬
‫ומוציאני לשלום‬ ‫וימסור לי את‬
‫מלכות הפרסים‪.‬‬

‫‪ 1‬אבל נוסח קטע הגניזה ג‪ )Cambridge, T-S C 2.47( 4‬קרוב מאוד ללשון הפסדר"כ‪' :‬כד אנא נחית לקרבא בדמותי אנא חמי ונצח'‪.‬‬

‫עמ' ‪ .)286‬כהן‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪ ,48‬מחדד נקודה זו וקובע שהמחבר מדגיש זאת כדי להבחין בין הנוהג בעולם האלילי‬
‫להוציא את האלים ממקדשיהם לקראת הקיסר‪ ,‬לבין הנוהג היהודי לצאת חמושים רק בשמו של האל‪ ,‬ולא להוציא את‬
‫האל עצמו‪ .‬ואולם פלטשר־לואיס‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬במיוחד עמ' ‪ ,89-87‬ראתה זאת בדיוק להפך‪ .‬לדבריה‪ ,‬נשיאת השם על ידי‬

‫הכוהן הגדול מטרתה הייתה לציין את אלוהותו של הכוהן (ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪.)70‬‬
‫‪' 1 58‬עבדיו' על פי נוסח אא‪ .‬בנוסח אס מצוין סתם 'אמרו לו'‪ ,‬אך לפני כן נזכרו אנשי המשמר של המלך‪ .‬גם בסכוליון פ‬

‫ובבבלי ‪' -‬אמרו לו'‪ .‬ואולם מסכוליון פ משתמע שהשואלים היו 'המסורות'‪ ,‬כלומר הכותים שהתלוו למלך לפני כן‪.‬‬
‫‪ 159‬על דמותו של פרמניון ראו הקל‪ ,‬מרשלים‪ ,‬עמ' ‪.32-13‬‬

‫‪ 1 60‬בסכוליון פ אמנם נוסף לשאלה 'לזה אתה משתחוה?' הסבר תאולוגי ‪' -‬והלא בן אדם הוא'‪ .‬אבל בבבלי‪' :‬אמרו לו מלך‬
‫גדול שכמותך ישתחוה ליהודי זה'‪ .‬הבבלי פיתח את השאלה הפשוטה לכדי עימות לאומי בין יהודים ללא יהודים‪ .‬שיטת‬
‫הבבלי נמצאת כבר בויק"ר‪' :‬מן קדם יהודיי את קאים'‪ ,‬וגרסה קרובה מאוד גם בפסדר"כ‪ .‬נראה אפוא שגרסת סכוליון פ‬
‫היא משנית‪ ,‬כפי שכבר העריכה נעם (מגילת תענית‪ ,‬עמ' ‪ .)265‬לוי רצה לראות באזכור 'יהודי' ובביטוי ‪τὸν Ἰουδαίων‬‬
‫‪( ἀρχιερέα‬הכוהן הגדול של היהודים) ראיה לכך ששני הסיפורים נשענים על מקור משותף (לוי‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪ ,)349‬אבל‬
‫לאור תשובת אלכסנדר‪ ,‬המדגישה את ההיבט התאולוגי (לא לפניו‪ ...‬אלא לפני האלוהים)‪ ,‬נראה שאין קשר של ממש בין‬

‫יוספוס לסכוליון בנקודה זו‪.‬‬

‫‪127‬‬