Page 142 - josephus volume one
P. 142

‫ןודקומ רדלכסנאו לודגה ןהוכה‬

                                                                                              ‫סקירת המחקר‬

          ‫חלק ניכר מהמחקר המודרני הוקדש לשאלת הרקע ההיסטורי של סיפור המפגש בין אלכסנדר לכוהן‬
          ‫הגדול‪ ,‬ההיה או לא היה? במסגרת זו‪ ,‬שעניינה ביחסים בין מסורות ספרותיות‪ ,‬דברי יוספוס מצד אחד‬
          ‫ודברי חכמים מצד אחר‪ ,‬בירורה של השאלה ההיסטורית הוא משני‪ ,‬והוא נידון בנספח א בסוף הערך‪.‬‬
          ‫להלן אסקור את המחקר על היחס בין מסורת חכמים ודברי יוספוס על המפגש בין אלכסנדר לכוהן‬
          ‫הגדול‪ .‬גרסת חכמים לפגישה הוכרה בעולם היהודי באמצעות הטקסטים הרבניים ובראשם התלמוד‬
          ‫הבבלי‪ .‬ואולם כבר במאה העשירית הכירו היהודים גם את גרסת יוספוס לסיפור באמצעות העיבוד של‬
          ‫ספר יוסיפון‪ .‬ההבדלים בין שני המקורות ובראשם ההבדל בשמו של הכוהן הגדול ‪ -‬שמעון הצדיק על פי‬
          ‫חכמים ו'עדוא' על פי יוסיפון ‪ -‬נידונו במרוצת ימי הביניים‪ .‬בראשית העת החדשה החלו יהודים לקרוא‬
          ‫את כתבי יוספוס עצמו ואז שבה ועלתה ביתר שאת הסתירה בין חכמים ליוספוס‪ ,‬ועלתה השאלה איזו‬

                                                           ‫מסורת נכונה‪ ,‬אם בכלל (לסקירת ההצעות ראו בנספח ב)‪.‬‬
          ‫הראשון שהבין שיש להפריד בין השאלה ההיסטורית לבין שאלת היחס בין שתי המסורות בלי קשר‬
          ‫למידת נכונותן היה ר' נחמן קרוכמאל ב'כרם חמד' משנת ‪ .1841‬רנ"ק דחה את התארוך של שמעון‬
          ‫הצדיק לימי אלכסנדר‪ ,‬ובהתייחס לברייתא טען שחל בה שיבוש‪ ,‬שכן היא מוסבת על חורבן הר גריזים‬
          ‫בימי יוחנן הורקנוס‪ ,‬ועל כן לא ייתכן שנזכר בה אלכסנדר מוקדון‪   1 .‬בנו של רנ"ק‪ ,‬אברהם קרוכמאל‪,‬‬
          ‫הפריד לחלוטין בין דברי יוספוס לחכמים‪ .‬את יוספוס הוא דחה‪ ,‬ואילו את סיפורם של חכמים הוא מיקם‬
          ‫בימי אנטיוכוס השלישי‪ .‬לדבריו‪ ,‬חל שיבוש בברייתא‪ ,‬ובמקום אלכסנדר מוקדון יש לגרוס אנטיוכוס‪  1 .‬‬
          ‫כנגד רנ"ק ועוד היסטוריונים יהודים‪ ,‬שקיבלו את דברי יוספוס שהכוהן הגדול בימי אלכסנדר אכן היה‬
          ‫ידוע‪   1 ,‬טען גרץ שיש לקיים דווקא את גרסתם של חכמים‪ .‬גרץ סבר ששמעון הצדיק אכן פעל בימי‬
          ‫אלכסנדר והציג טיעונים כרונולוגיים לחיזוק עמדתו‪ .‬הוא דחה את אגדת יוספוס כבלתי סבירה‪ ,‬ובמיוחד‬
          ‫את המפגש בירושלים‪ ,‬וקבע את מקום הפגישה באנטיפטריס‪ ,‬בהתאם למסורת חז"ל‪ .‬בתיאור עינויי‬

                                               ‫השומרונים הוא ראה הדים לדיכוי מרד השומרונים בימי אלכסנדר‪  1 .‬‬
          ‫התמודדות של ממש עם שאלת היחס בין הגרסות לא רק כמבטאות סיפורים שונים‪ ,‬כפי שטענו‬
          ‫הקרוכמאלים‪ ,‬אלא כשתי גרסות של אותה המסורת‪ ,‬אנו מוצאים אצל רש"י פין‪ .‬הוא עסק בהרחבה‬
          ‫בדחיית דברי גרץ ובאישוש גרסתו של יוספוס‪ ,‬וסיכם כך‪' :‬ולהיות שעיקר הספור מן הכבוד שעשה‬
          ‫אלכסנדר אל הכוהן הגדול והתשובה שהשיב לשואליו על זה‪ ,‬בא גם בדברי חז"ל הננו רואים שהיה יסוד‬
          ‫הספור במסורה קדומה בפי העם‪ ,‬כי יד אלהים עשתה זאת להפוך את לב אלכסנדר מרגז לרחמים ומקצף‬
          ‫לאהבה ורצון לתת כבוד לה' אלהי ישראל ויקר לשומרי משמרתו'‪   1 .‬גישה זו נעשתה מרכזית למדי‬
          ‫במרוצת הזמן‪ .‬פרידריך פיסטר כתב בשנת ‪ 1914‬שכל שלושת המקורות המספרים על ביקור אלכסנדר ‪-‬‬

                                                                                                 ‫‪ 1	 76‬קרוכמאל‪ ,‬קדמוניות‪ ,‬עמ' ‪ ,66-65‬הערת *‪.‬‬
                                                                                                         ‫‪ 1	 77‬קרוכמאל‪ ,‬שדה צופים‪ ,‬עמ' ‪.21-20‬‬

                                                                                          ‫‪ 1	 78‬ראו למשל הרצפלד‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.408-407‬‬
            ‫‪ 1	 79‬גרץ‪ ,‬דברי ימי ישראל‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ,309-308‬ובהרחבה במאמרו‪ ,‬שמעון הצדיק‪ ,‬עמ' ‪ .52-46‬ההוכחה הכרונולוגית לגבי זמנם‬
            ‫של שמעון וידוע ‪ -‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,50-48‬הערה ‪ ;4‬לגבי אנטיפטריס ‪ -‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,51-50‬הערה ‪ .5‬בעמדתו של גרץ תמך גם‬

                                                                     ‫פרנקל‪ ,‬דרכי המשנה‪ ,‬עמ' ‪ ,28‬תוך התעלמות מגרסת יוספוס בעניין	‪.‬‬
            ‫‪ 1	 80‬פין‪ ,‬דברי הימים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .108‬פין גם מציע בהערה‪ ,‬שבגלל חורבן הר גריזים בידי יוחנן הורקנוס‪ ,‬הוחלפה העיר שומרון‪,‬‬

                                                                         ‫שאכן חרבה בידי אלכסנדר‪ ,‬בהר גריזים (שם‪ ,‬עמ' ‪ ,107‬הערה ‪.)I‬‬

‫‪131‬‬
   137   138   139   140   141   142   143   144   145   146   147