Page 150 - josephus volume one
P. 150

‫ןודקומ רדלכסנאו לודגה ןהוכה‬

          ‫פרסם ויליאם שרלוק (‪ ,)William Sherlock, 1641-1707‬מראשי הכנסייה‪ ,‬פמפלט בשם ‪The Case of the‬‬
          ‫‪Allegiance Due to Sovereign Powers Stated and Resolved according to Scripture and Reason and‬‬
          ‫‪( the Principles of the Church of England‬עניין הנאמנות עבור הכוחות הריבוניים כתוב ומוצע על פי‬
          ‫כתבי הקודש וההיגיון ועקרונות הכנסייה האנגלית)‪ .‬שרלוק‪ ,‬שמיד לאחר המהפכה נטה שלא להישבע‬
          ‫לוויליאם ומרי‪ ,‬שינה את דעתו ובפמפלט הוא כתב שאם מתברר שהמלך שתפס בכוח את השלטון‪,‬‬
          ‫זוכה לחסד האל ולהסכמתו‪ ,‬אזי יש להישבע לו‪ .‬שרלוק הסיק מסיפור אלכסנדר וידוע מסקנות הפוכות‬
          ‫מאלו של אווראול‪ .‬לשיטתו‪ ,‬הסיפור מוכיח שכאשר הבין ידוע שאלכסנדר מולך בחסד האל (וזאת בזכות‬
          ‫הצלחותיו)‪ ,‬מיד הסכים לראות בו מלך‪ ,‬להישבע לו אמונים ולהפר את שבועתו לדריווש‪   2 .‬בתגובה על‬
          ‫פרסום החוברת של שרלוק נכתב מיד פמפלט של תומס ווגסטף (‪,)Thomas Wagstaffe, 1645-1712‬‬
          ‫שנמנה עם מתנגדי השבועה‪ .‬ווגסטף דחה את טיעוניו של שרלוק אחד לאחד‪ ,‬והתייחס גם להוכחה שלו‬

                                                                  ‫הלקוחה מסיפורו של יוספוס על אלכסנדר וידוע‪  2 :‬‬

          ‫אין אף סופר‪ ,‬חוץ מיוספוס או אלו שנטלו זאת ממנו‪ ,‬שמזכיר או מתייחס לאירוע שכזה‪ .‬אין‬
          ‫אף עקבה קלושה לכך אצל דיודורוס סיקולוס‪ ,‬פלוטארכוס‪ ,‬קווינטוס קורטיוס‪ ,‬אריאנוס או‬
          ‫יוסטינוס‪ .‬כל אלו הם היסטוריונים טובים ומכובדים (אם לומר את האמת על אודותם)‪ ,‬כל‬

                                                                     ‫אחד מהם סופר אמין יותר מיוספוס‪  2 .‬‬

          ‫כידוע המשיך טיעון זה להוות לאורך כל השנים את הטיעון המרכזי נגד סיפורו של יוספוס‪ .‬אבל‬
          ‫הפגיעה באמינותו של יוספוס גררה פולמוס ער הן על הקטע הזה והן על אמינותו כהיסטוריון בכלל‪  2 .‬‬
          ‫התגובה הראשונית של שרלוק לפגיעה באמינותו של יוספוס הייתה שסופרים רבים וטובים מווגסטף‬
          ‫ראו ביוספוס מחבר אמין גם בקטע הזה‪ ,‬ועל כן אין מקום לפקפק בנכונות הסיפור שהוא מספר‪   2 .‬מכל‬
          ‫מקום‪ ,‬שרלוק חש שאין די בכך והוא ביקש מעמיתו ויליאם לויד (‪ ,)William Lloyd, 1627-1717‬הבישוף‬
          ‫של ‪ ,Lichfield‬שכבר הספיק לכתוב את תולדות הכנסייה באנגליה ועתיד היה להוציא מהדורה מוערת‬
          ‫של האנאלים של ג'יימס אשר‪ ,‬לכתוב תשובה למדנית ומפורטת‪ ,‬שתאשש את אמינותו של יוספוס‪.‬‬
          ‫לויד נענה לאתגר ובתוך חודשים מספר כתב פמפלט‪A Letter To Dr. Sherlock, in Vindication of :‬‬
          ‫‪that Part of Josephus's History, which Gives an Account of Iaddus the High-Priest's Submitting‬‬
          ‫‪( to Alexander the Great while Darius Was Living‬מכתב לד"ר שרלוק‪ ,‬המצדיק את אותו החלק‬
          ‫מההיסטוריה של יוספוס‪ ,‬המביא דיווח על השתעבדותו של ידוע הכוהן הגדול לאלכסנדר בעוד דריווש‬
          ‫בחיים)‪ .‬כאן כבר נמצאות שתי טענות הנגד העיקריות‪ .‬כלפי 'הראיה מן השתיקה' (דהיינו העדר סיפור‬
          ‫ביקורו של אלכסנדר בירושלים אצל ההיסטוריונים היוונים והרומים)‪ ,‬אומר לויד‪ ,‬יוספוס הוא היסטוריון‬

                                                                                                                   ‫‪ 2	 16‬שרלוק‪ ,‬נאמנות‪ ,‬עמ' ‪.7-6‬‬
                                         ‫‪ 2	 17‬על הוויכוח בין שרלוק לווגסטף‪ ,‬ובכלל זה גם דיון בסוגיית אלכסנדר וידוע ראו פדלי‪ ,‬שרלוק‪.‬‬

                                                                                                                      ‫‪ 2	 18‬ווגסטף‪ ,‬תשובה‪ ,‬עמ' ‪.6‬‬
            ‫‪ 	219‬ערעורים על אמינות סיפורו של יוספוס כבר הופיעו לפני כן מעטם של כרונוגרפים שפקפקו בכרונולוגיה של יוספוס לסוף‬
            ‫התקופה הפרסית‪ ,‬והוטרדו משאלת היחס בין סנבלט של נחמיה לזה שאצל יוספוס (קלוויסיוס‪ ,‬אופוס‪ ,‬עמ' ‪.)158-152‬‬
            ‫גם בחינה של סיפור יוספוס‪ ,‬כפי שהוא‪ ,‬גילתה אנכרוניזמים שגרמו לדחייתו (סאליאן‪ ,‬אנאלים‪ ,‬שנת ‪ 3722‬לבריאת‬

                                                                                                                                       ‫העולם)‪.‬‬
                                                                                                                 ‫‪ 	220‬שרלוק‪ ,‬הצדקה‪ ,‬עמ' ‪.19-18‬‬

‫‪139‬‬
   145   146   147   148   149   150   151   152   153   154   155