Page 164 - josephus volume one
P. 164
םיעבשה םוגרת
בין המלך לזקנים שיחה פולמוסית מסוג השיחות המופיעות בחיבור זה בדרך כלל בהקשרים רומיים.
לדעת אילן מקור זה מלמד כי זכרה של מצרים כאתר שבו תורגמה התורה ליוונית ניטשטש במקורות
חז"ל ,ומששקעה הפרשה בנבכי העבר ואף זכרם של המלכים התלמיים כבר אבד בתהום הנשייה ,אין
להתפלא שבעל מדרש ב"ר היה עשוי למקם אותם ברומא דווקא .לאור זה יש חשיבות רבה לעדות
ויק"ר ,המלמדת שאמוראי ארץ־ישראל ואולי אפילו תנאיה ידעו היטב שמסורת השינויים עבור תלמי
המלך קשורה ליוון דווקא ,אף שלא הזכירו זאת במקומות אחרים במפורש ,ולא הזכירו את מצרים או
אלכסנדריה כאתר שבו תורגמה התורה .
המעשה בב"ר על שיחת 'הזקנים' עם תלמי המלך -למרות הקישור המוטעה של תלמי לרומא -
קשור בכל זאת במסורות על תרגום השבעים ויש בו כדי לחשוף פרט נוסף מאגדת התרגום המלאה,
המסתתרת מאחורי הגרסה המקוצרת של המקורות הארץ־ישראליים .ראשית ,מסופר כאן בראשונה
ש'זקנים' הם שכתבו לתלמי המלך ושהו במחיצתו .פרט זה ישוב ויצוץ בגרסת הבבלי ובגרסות האגדה
המאוחרות ,והוא עולה בקנה אחד עם אגדת התרגום בשאר הגרסות .מעבר לזה ,יש כאן הד קלוש
למסורת איגרת אריסטיאס (ובעקבותיה יוספוס ופילון) על השיחה בין תלמי לזקנים בימי המשתה
שקדמו לתרגום ,שעסקה בענייני אמונה ומידות טובות.
נראה אפוא שבכל המקורות הארץ־ישראליים ,החל במכילתא דבי ר' ישמעאל ,הכירו את האגדה
על מרכיביה העיקריים ,אך לא ראו צורך מיוחד לספרה מחדש ,ואילו מסורת השינויים הייתה בעבורם
כבדת משקל יותר מאגדת התרגום עצמה .ברוח זו ,המקורות הארץ־ישראליים גם מקפידים להשתמש
בפועל 'כתבו' ולא 'תרגמו' ,ואינם מזכירים מפורשות שהדברים נכתבו יוונית .
מיעוט הפרטים בכל הנוגע לאגדת התרגום במסורת התנאית והאמוראית הארץ־ישראלית מחייב
הטלת ספק באפשרות שסיפור המסגרת החסר של אגדת השבעים במקורות הארץ־ישראליים היה זהה
לאגדת השבעים הנרחבת יותר הנמסרת בבבלי או בגרסות האחרות .משמע ,אין למלא את הפערים
בסיפור החלקי שבמכילתא ,בירושלמי ובב"ר באמצעות מוטיב הנס (הנמצא אצל פילון ,בבבלי וברוב
הגרסות הנוצריות); מוטיב הפרדת המתרגמים לחדרים שונים (הנמצא בבבלי ובכמה גרסות נוצריות); או
מספרם המדויק של המתרגמים (שבעים ושניים בבבלי; חמישה במקורות הארץ־ישראליים המאוחרים).
הגרסות הארץ־ישראליות לאגדה מאפשרות בשלב זה לשחזר רק את הנרטיב המורחב הבא :התורה (או
חלקים ממנה) נכתבה עבור תלמי המלך ביוונית בידי זקנים ששהו כנראה במחיצתו.
ואכן ,לשחזור המעשה בגרסתו זו יש תימוכין בחיבורו של יוסטינוס מרטיר' ,דיאלוג עם טריפון
היהודי' ,ואף עולה ממנו האפשרות שחכמי ארץ־ישראל ידעו שמניין המתרגמים היה שבעים .יוסטינוס
מרטיר ( )165-100הוא המחבר הנוצרי הראשון שהעמיד גרסה של אגדת השבעים ,והוא מתייחס אליה
הן בחיבורו הנ"ל והן ב'אפולוגיה הראשונה' שלו .ב'דיאלוג עם טריפון היהודי' טוען יוסטינוס בזיקה
אילן אף העירה שבכל המקרים בספרות חז"ל ,למעט כאן ,הזקנים ברומא מופיעים בהקשר לשאלה אחת בלבד (אחרת), 56
המופיעה כבר במשנה (עבודה זרה ד ,ז) .על זהותם האפשרית של זקנים אלה ראו אילן ,התורה של יהודי רומא,
5 7
עמ' .385–383 58
השוו דיונה של אילן בתלמי המלך בערך ,גיור בית חדייב. 59
6 0
סימון־שושן ,מעשה המתרגמים ,עמ' .12
השוו להלן גרסת הבבלי ,והמקורות הארץ־ישראליים המאוחרים ,וראו סימון־שושן ,שם ,עמ' .13-12
קלמין ,נס השבעים ,והשוו טוב ,מסורת השינויים ,עמ' ;376וסרשטיין ווסרשטיין ,אגדת השבעים ,עמ' .67 ,60
153
