Page 167 - josephus volume one
P. 167
פיש יעל
התירו שיכתבו אלא יוונית .בדקו ומצאו שאין התורה יכולה להיתרגם כל צורכה אלא יוונית' (ירושלמי,
מגילה א ,יא [עא ע"ג] ,עמ' .)749דברים אלה נקשרים בירושלמי לתרגום שתרגם עקילס הגר את התורה
ליוונית ,תרגום שנולד בעולמם של חכמים ,ולא לתרגום השבעים ,כפי שעושה הבבלי .מכאן שחידושו
של הבבלי כפול :הוא המקור הראשון בספרות חז"ל המביא גרסה מלאה לאגדת השבעים ,והראשון
הקושר מפורשות את ההיתר ההלכתי לתרגם את התורה ליוונית לתרגום השבעים דווקא .
אגדת השבעים על פי הבבלי מכילה את הפרטים העיקריים המוכרים מאיגרת אריסטיאס/יוספוס:
שבעים ושניים זקנים תרגמו לבקשת תלמי המלך את 'תורת משה' ליוונית .התרגום נעשה במקום מושבו
של תלמי המלך ,כפי שמרומז בפעלים' :שלקח שבעים ושניים זקנים והושיבם בשבעים ושניים בתים
ולא גילה להן על מה כינסן' .מניינם של הזקנים -שבעים ושניים -מלמד על תלות של אגדת הבבלי
באגדת התרגום על פי איגרת אריסטיאס ויוספוס ,הואיל ואצל פילון לא נזכר מספר המתרגמים כלל.
ועם זאת מוטיב ייחודי לגרסת פילון מופיע אף הוא בבבלי :ההתערבות האלוהית במעשה התרגום.
כפי שהעירו החוקרים ,מוטיב הפרדת המתרגמים לחדרים אינו מוכר מן הגרסות הקודמות לבבלי
שנסקרו עד כה ,אך מוכר מכמה גרסות נוצריות לאגדה ,ובייחוד מגרסת אירנאוס מליון (המאה הב'
לספירה) ,הקרובה לגרסת הבבלי .עדות זו מלמדת שמוטיב זה לא נולד בבבל ולא עוצב בהקשרה של
'ר' ירמיה בשם ר' חייא בר בא :תירגם עקילס הגר התורה לפני ר' אליעזר ולפני ר' יהושע וקילסו אותו [ואמרו לו] "יפיפית 73
מבני אדם" ' (ירושלמי ,מגילה א ,יא [עא ,ע"ג] ,עמ' .)749 7 4
במחקר נחלקו הדעות בדבר היחס כלפי תרגום השבעים העולה מן הברייתא שלנו .תחילה רווחה הטענה שלבבלי יחס 7 5
אוהד במיוחד לתרגום השבעים ,שהרי הסוגיה במגילה מאמצת את הגישה המתירנית במשנה לגבי כתיבת התורה יוונית,
באמצעות סימוכין ממעשה ההתערבות האלוהית במעשה התרגום .ראו עמדתו מרחיקת הלכת של רוקח ,יוסטינוס, 76
טריפון היהודי ,עמ' ,188הערה ;888לוין ,יהדות ויוונות ,עמ' .107ואולם לאחרונה נשמעו קולות מנוגדים ,הסוברים
שהסיפור בבבלי מתאר תרגום מאונס :תלמי המלך חייב את המתרגמים לתרגם את תורת משה וכלא אותם בחדרים
נפרדים ,אולם האל התערב לטובתם (ראו סימון־שושן ,מעשה המתרגמים ,עמ' ;16-14קלמין ,נס השבעים.)252-250 ,
אלא שקריאה זו אינה מתיישבת עם מגמתה ההלכתית של הסוגיה ,ועדיף הפירוש שהבבלי מביא את אגדת התרגום
כסיפור מופתי על תרגום התורה ליוונית בהשגחה אלוהית ,כפי שהירושלמי מביא את תרגום עקילס לאותו עניין .אין
צורך לפרש כאן שהבבלי נוקט עמדה מפורשת כלפי תרגום השבעים כחיבור .סביר יותר שהוא הביא אגדה חיובית על
תרגום התורה לתלמי ,בלי קשר לתרגום השבעים עצמו.
פסוודו־יוסטינוס ,הטפה ליוונים ( .)Cohortatio ad Graecosמקום החיבור לא נודע ,והחוקרים מתארכים אותו ל־–221
311לספירה .פסוודו־יוסטינוס ,עמ' ;4–3קירילוס בישוף ירושלים ,קטכיזם ( 34 ,4ארץ־ישראל 386–313 ,לפה"ס בערך)
גרסתו היא הגרסה הארץ־ישראלית הראשונה הכוללת התייחסות למוטיב החדרים הנפרדים ואף מציינת שמדובר
בשבעים ושניים מתרגמים; אפיפניוס ,על מידות ומשקלות (קונסטנטינופול ,סמוך ל־ 392לספירה) ,חלקו השתמר במקורו
היווני ,וחלקיו האחרים השתמרו בתרגום סורי; תרגום מלא של החלקים הרלוונטיים מיוונית ומסורית ראו אצל וסרשטיין
ווסרשטיין ,אגדת השבעים ,עמ' .121-116לפי גרסתו המפותחת של אפיפניוס ,שבעים ושניים המתרגמים לא הופרדו
לתאים מבודדים אלא חולקו בזוגות לחדרים השונים ,ובהתאם הם העמידו שלושים ושישה תרגומים עצמאיים ,שנמצאו
זהים.
אירנאוס ,נגד המינויות ג .2 ,21 ,חיבורו של אירנאוס ,שנכתב יוונית סמוך לשנת 180לספירה (מקורו היווני של החיבור לא
שרד) מציג את הגרסה הראשונה שמופיעים בה כל המוטיבים המוכרים גם מגרסת הבבלי :הן תלמי המלך ,הן מוטיב הנס
והן מוטיב ההפרדה לחדרים .כמו יוסטינוס ,אירנאוס מדגיש את תרגום הנביאים :אצל יוסטינוס ,אירנאוס ואחרים נקשרה
אגדת התרגום למחלוקת על נוסח המקרא ,על ישעיהו ז .14על כך ראו זיידמן ,לידת הבתולה .אירנאוס מספר שאת כתבי
הקודש תרגמו שבעים מתרגמים .מכאן שאגדת הבבלי ,המכירה את המספר שבעים ושניים ,תלויה בהכרח במסורת אחרת
מזו של אירנאוס :המעבר משבעים ושניים לשבעים הוא פשוט ומובן -ממספר מסוים למספר טיפולוגי ועגול .לעומת
156
