Page 171 - josephus volume one

‫פיש יעל‬

‫מוטיב אחר חדר ממסורת איגרת אריסטיאס‪/‬יוספוס למסכתות ס"ת וסופרים‪ ,‬אך חמק מעיני‬
‫החוקרים‪ :‬במסכתות אלו ההלכה העוקבת לאגדת התרגום היא איסור כתיבת התורה בזהב‪ ,‬המוכר מן‬

‫הספרות התנאית והתלמודית‪ .‬מסכתות סופרים וס"ת מצרפות להלכה זו מעשה‪:‬‬

‫מסכת ס"ת א‪ ,‬י‬ ‫מסכת סופרים א‪ ,‬ח‬

‫אין כותבין בזהב‪ .‬ומעשה בתורתם של אלכסנדריים שהיו כל‬ ‫אין כותבין בזהב‪ .‬מעשה בתורתו של אלכסנדרוס שהיו כל‬
‫אזכרותיה כתובות בזהב‪ .‬ובא מעשה לפני חכמים ואמרו‪ :‬תגנז‪.‬‬ ‫אזכרותיה כתובות בזהב‪ ,‬ובא מעשה לפני חכמים ואמרו‪ :‬תיגנז‪.‬‬

‫כמה חוקרים ביקשו לשווא להעניק פשר לגרסה 'בתורתו של אלכסנדרוס'‪ ,‬שבמסכת סופרים‪ ,‬אך נראה‬
‫שמדובר בשיבוש פשוט של 'תורתן‪/‬ם של אלכסנדריים' של מסכת ס"ת‪ .‬ואכן‪ ,‬איגרת אריסטיאס מספרת‬

‫כי ספר התורה שממנו תורגמה התורה ליוונית היה כתוב באותיות זהב‪ :‬‬

‫וכאשר באו בידיהם המתנות אשר נשלחו והדפתראות המצויינים אשר הייתה בהם התורה‬
‫כתובה בזהב (‪ )χρυσογραφίᾳ‬באותיות היהודים והקלף היה מעובד להפליא והתפר של‬
‫היריעות זו לזו לא היה נראה‪ ,‬כראות המלך את האנשים התחיל שואל על הספרים‪ :‬וכאשר‬
‫גילו את הספרים וגללו את היריעות עמד שעה ארוכה‪ :‬ואחרי אשר השתחוה שבע פעמים‬
‫אמר‪ :‬מודה אני רבותי לכם ועוד יותר לשולחכם ויותר מזה לאלהים אשר דברי קודש האלה‬

‫לו הם (איגרת אריסטיאס‪ .)176 ,‬‬

‫מוטיב זה נשנה אצל יוספוס ונעדר לחלוטין מכל הגרסות הנוצריות לאגדת התרגום שיידונו להלן‪ ,‬עד‬
‫הופעתו במחצית השנייה של המאה הד' אצל אפיפניוס‪ .‬המוטיבים הייחודיים לסופרים ולס"ת מורים על‬
‫האפשרות שחכמים ארץ־ישראליים‪ ,‬לפחות בתקופה הבתר־תלמודית‪ ,‬הכירו את אגדת התרגום בגרסת‬
‫איגרת אריסטיאס‪ ,‬ככל הנראה בתיווכו של יוספוס‪ ,‬או לחלופין בגרסת אפיפניוס‪ .‬אף שאת מרבית‬
‫המוטיבים הספרותיים‪ ,‬ובהם גם את היחס הספקני כלפי תרגום בידי אדם‪ ,‬כפי שזה מנוסח לראשונה‬
‫אצל פילון‪ ,‬יכלו החכמים להכיר משלל הגרסות הנוצריות למעשה התרגום‪ ,‬שנפוצו החל במאה הב'‪,‬‬
‫מוטיב כתיבת התורה באותיות של זהב מלמד על תלות ישירה בענף אריסטיאס‪/‬יוספוס (או מה שסביר‬
‫פחות‪ ,‬בתיווך נוצרי מאוחר של אפיפניוס)‪ .‬כתיבת התורה באותיות של זהב היא פרט שולי למדי באגדות‬
‫השבעים‪ ,‬המופיע הרחק ממרכז הכובד הנרטיבי של האגדה‪ .‬נראה אפוא שהאגדות הבתר־תלמודיות‬

‫התעצבו מתוך היכרות טקסטואלית עם הגרסות המפורטות ביותר של אגדת השבעים‪.‬‬

‫ספרי דברים לו (עמ' ‪.)66‬‬ ‫‪ 90‬‬
‫‪ 91‬‬
‫בבלי‪ ,‬שבת קג ע"ב‪.‬‬ ‫‪ 92‬‬

‫ראו היגער‪ ,‬על אתר‪ ,‬שפירש שהמדובר ב'תורתו של ינאי המלך'‪ ,‬אך ינאי אינו נקרא אלכסנדרוס בשום מקום בספרות‬ ‫‪ 93‬‬

‫חז"ל‪.‬‬ ‫‪9 4‬‬

‫על עצם ההקבלה העירו כמה חוקרים‪ ,‬אך בלי הסקת מסקנות‪ .‬ראו למשל הערתו של שלמה צייטלין אצל הדס‪ ,‬איגרת‬

‫אריסטיאס‪ ,‬עמ' ‪ 168‬על סעיף ‪ .176‬וכן במבוא של הדס‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;82‬הלוי‪ ,‬ערכי האגדה וההלכה‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ 65‬סימן ג‪.‬‬
‫הדס‪ ,‬איגרת אריסטיאס‪ ,‬עמ' ‪ ,169-168‬הובא גם אצל יוספוס‪ ,‬קדמ' יב ‪... καὶ τῶν διφθερῶν, αἷς ἐγγεγραμμένους( 89‬‬

‫‪.)εἶχον τοὺς νόμους χρυσοῖς γράμμασιν‬‬

‫‪160‬‬