Page 173 - josephus volume one
P. 173
פיש יעל
כדוגמת אריסטיאס ויוספוס 1 .כך או כך ,השערה זו באה לפתור את תעלומת הקשר שבין סיפור
המעשה אצל פילון לבין זה שבבבלי באמצעות מעקף :מקור משוער קדום ,שמחברו ,מאפייניו ותפוצתו
אינם ידועים ,היה מוכר הן לפילון והן לחכמים .ואולם אף שאין להוציא מכלל אפשרות שאגדת השבעים
אכן רווחה לפני שהועלתה איגרת אריסטיאס על הכתב ,אין כל ראיה לכך שאותו מקור הציג גרסה נסית
של האגדה .הראיות הטקסטואליות הקיימות מלמדות רק שהמקור הקדום ביותר הידוע לנו לגרסה
הנסית של תרגום השבעים הוא פילון האלכסנדרוני .מעשה הנס הגיע בדרכים עלומות אל הבבלי ,ככל
הנראה במסירה בעל־פה בעברית ,ולגרסות הנוצריות הקדומות מהאגדה באמצעות מסורות כתובות
או בעל־פה ביוונית.
העובדה שהמכילתא ,הירושלמי וב"ר רומזים על אגדה מפורטת מזו שהם מוסרים ,גרמה לכמה
חוקרים למלא את הפער באמצעות גרסת המעשה בברייתא שבבבלי 1 .לפי פירוש זה ,הברייתא הכוללת
הן את מספר המתרגמים ,הן את מוטיב הנס והן את הפרדת המתרגמים לחדרים מבודדים ,משקפת
במלואה את הגרסה שהייתה ידועה לחכמים בארץ־ישראל .שחזור זה מניח שמקורותיה של אגדה
ארץ־ישראלית זו קשורים הן לפילון והן לאיגרת אריסטיאס/יוספוס או למקורותיהם .הגרסות הנוצריות,
המכילות את המוטיבים האלה ,הכירו אותם מגרסת חז"ל .תיאור זה של שלשלת המסירה מבוסס אפוא
על שתי הנחות( :א) המעשה המסופר בתלמוד הבבלי הוא הוא הסיפור העומד בתשתית המכילתא,
הירושלמי וב"ר ,ומקורותיו אלכסנדרוניים; (ב) הגרסות הנוצריות הושפעו מן הגרסות היהודיות ולא
להפך .
סימון־שושן הציע שחזור דומה ,אך לא הכריע בשאלת מקורו של מוטיב הפרדת המתרגמים .הוא
הבחין בין מסורת הבבלי לבין מסורת המכילתא ,הירושלמי וב"ר וטען :מחד גיסא ,למוטיבים הייחודיים
באגדת התרגום בבבלי (שבעים ושניים זקנים ,מוטיב הנס מוטיב ההפרדה לחדרים) אין עדויות בספרות
הארץ־ישראלית ,אך מאידך גיסא סביר שהיא לא נוצרה ועוצבה בבבל בידי חכמים 1 .סימון־שושן
מציין במיוחד את גרסת אירנאוס ,שאמנם קודמת כרונולוגית לכל מסורות החכמים ,אך כבר יש בה את
כל רכיבי האגדה המופיעים אחר כך בבבלי ,ומסיק ממנה שמוטיב ההפרדה לחדרים כבר רווח בחוגים
יהודיים ונוצריים במאה הב' ,וסביר להניח שמקורה של גרסה זו באלכסנדריה .לשיטתו ,הבבלי לא
הושפע ישירות ממסורת אלכסנדרונית זו אלא השתמש במקור ארץ־ישראלי מתווך ,שכן סביר יותר
להניח שמסורות מעין אלה רווחו בארץ־ישראל .ואולם גרסת אירנאוס איננה זהה לגרסת הבבלי ,שכן
היא מציינת שבעים מתרגמים ,ולא שבעים ושניים .סביר יותר שהמקור שעמד לנגד עיניהם של יוצרי
הברייתא שילב מוטיבים המוכרים מגרסת אירנאוס עם מוטיבים מאיגרת אריסטיאס.
ג'וזפה ולטרי הרחיק מעמדות קודמיו וטען שהברייתא בבבלי אינה אותנטית ,ומקורותיה אינם
ארץ־ישראליים כלל .אמוראי בבל הכירו את אגדת השבעים דרך אפיפניוס ,המקור היחידי הכולל את
כל פרטי האגדה 1 .ואולם קשה להניח שאמוראי בבבל קראו את אפיפניוס ביוונית ,ואילו היו קוראים
אותו בתרגומו הסורי ,קשה להסביר כיצד תרגמו את האגדה מן הארמית הסורית שבה מצאוה ,לעברית
1 03מרומז אצל הוניגמן ,שם.
104הדס ,איגרת אריסטיאס ,עמ' ;84-73וסרשטיין ווסרשטיין ,אגדת השבעים ,עמ' .60
105שם ,עמ' .15
1 06ולטרי ,ספריות ,עמ' .146-100 ,78-31
162
