Page 170 - josephus volume one

‫םיעבשה םוגרת‬

‫מסכתות סופרים וס"ת‪ ,‬מוטיב האבל אינו נוגע לעצם תרגום התורה לשפה זרה ולחשיפתה לזרים‪ ,‬כי‬
‫אם להעדר אפשרות שתרגום יצליח להעביר באופן מדויק ומלא את לשון המקור ללשון אחרת‪ .‬רעיון‬
‫זה מצוי כבר אצל פילון‪ ,‬המתנגד לאפשרות כי מפעל מעשה ידי אדם עשוי לתרגם את התורה כל צורכה‪,‬‬
‫ולכן לשיטתו נעשה התרגום בהכוונה אלוהית‪ ,‬מעין נבואית‪ .‬כאמור‪ ,‬יוספוס מציין (קדמ' יב ‪,)108‬‬
‫בהמשך למקורות האלכסנדרוניים‪ ,‬שבשעה שהוצג התרגום התפעל הציבור כולו מיופיו ותבע שלא‬
‫לשנות ממנו‪ .‬אך מיד מצרף את ההצהרה שלאחר ההסכמה גזרו שבעתיד אם מישהו יראה בתרגום דבר‬
‫נוסף על התורה או חסר בו‪ ,‬יש לתקן את הטעות למען שלמותו‪ ,‬וזאת בניגוד למקורות האלכסנדרוניים‪ .‬‬
‫כלומר‪ ,‬יוספוס מקיים מצד אחד את ההצהרה של איגרת אריסטיאס בעניין שלמותו של התרגום‪ ,‬אך‬
‫פותח מן הצד האחר את האפשרות שתמצאנה בו בעתיד טעויות‪ .‬ועוד‪ ,‬איגרת אריסטיאס‪ ,‬שנכתבה‬
‫כדי לקבוע את עליונותו של תרגום השבעים על פני תרגומים אחרים‪ ,‬מזכירה את אחריתם המרה של‬
‫שני אישים מוכרים שביקשו לעשות שימוש בתרגום קלוקל של התורה‪ ,‬וברי כי ניסיונותיהם להשתמש‬
‫בתורה נקשרו לתרגומים לא מהימנים שלה‪ .‬ואכן‪ ,‬על פי איגרת אריסטיאס‪ ,‬דמטריוס כתב לתלמי המלך‬
‫בבקשה לתרגם את תורת משה ליוונית כי התורה פורשה‪/‬תורגמה (‪ )σεσήμανται‬בעבר באופן לא‬
‫מספק‪ .‬כלומר‪ ,‬כבר לפני תרגום השבעים נתרגמה התורה ליוונית אך באופן קלוקל‪ ,‬וזאת בניגוד לתרגום‬
‫השבעים שהיה מושלם בדיוקו‪ .‬מוטיבים אלו משמשים במסכת סופרים ובמסכת ספר תורה במהופך‬

‫כדי לגרוס שתרגום התורה ליוונית בעבור תלמי המלך הוא תרגום לא מהימן ולא מספק‪.‬‬
‫גם את הרעיון שהיום שנתרגמה בו התורה לתלמי המלך היה 'קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל'‪,‬‬
‫אפשר לראות כהיפוך המסורת של איגרת אריסטיאס‪ .‬כאמור ראו כמה חוקרים באיגרת אריסטיאס‬
‫ניסיון לספר באופן מיתולוגי את תרגום התורה ליוונית באמצעות שכתוב סיפור יציאת מצרים‪ .‬שיאו‬
‫של הסיפור הוא בהקראה פומבית של התורה ביוונית לפני הקהילה היהודית של אלכסנדריה וקבלת‬
‫הסכמתה‪ .‬את הבחירה הספרותית של מסכתות סופרים וס"ת להשתמש במעשה העגל כדי לתאר את‬
‫תרגום התורה לתלמי המלך‪ ,‬אפשר לתאר כמעין 'דרשת סמוכים' של המוטיבים היסודיים של איגרת‬

‫אריסטיאס‪ :‬לא מתן תורה היה כאן‪ ,‬כי אם מעשה העגל‪ .‬‬

‫סימון־שושן‪ ,‬מעשה המתרגמים‪ ,‬עמ' ‪.10-7‬‬ ‫‪8 2‬‬
‫קדמ' יב ‪ .109‬ניכר שם שמדובר בתחיבה של עמדתו העצמאית של יוספוס‪ ,‬שהרי היא עומדת בסתירה לנאמר בסעיף‬ ‫‪ 83‬‬

‫הקודם‪ ,‬המבוסס על איגרת אריסטיאס‪.‬‬ ‫‪8 4‬‬
‫איגרת אריסטיאס‪( 316-313 ,‬הדס‪ ,‬איגרת אריסטיאס‪ ,‬עמ' ‪ ;)225-222‬יוספוס‪ ,‬קדמ' יב ‪ 113-110‬מזכירים את‬
‫תיאופומפוס (היסטוריון יווני‪ 300-378 ,‬לפה"ס‪ ,‬ראו עליו אצל תקרי‪ ,‬איגרת אריסטיאס‪ ,‬עמ' ‪ ,54‬הערה ‪ ,)3‬שביקש‬ ‫‪8 5‬‬
‫בחיבוריו לעשות שימוש בתרגום קודם של התורה‪ ,‬והתבלבלה דעתו‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא 'הציץ ונפגע' משום שביקש לחשוף‬ ‫‪ 86‬‬
‫סתרי תורה בגרסה לא מדויקת‪ .‬בדומה לו‪ ,‬תיאודקטוס (טרגיקון‪ ,‬בן זמנו של תיאופומפוס‪ 334-375 ,‬לפה"ס) שביקש‬ ‫‪8 7‬‬
‫‪ 88‬‬
‫להביא במחזותיו דבר מן הספר‪ ,‬הוכה בתבלול בעיניו‪ ,‬ורק לאחר שהתפלל לאל‪ ,‬ולאחר זמן רב‪ ,‬נרפא‪.‬‬ ‫‪ 89‬‬
‫איגרת אריסטיאס‪.30 ,‬‬

‫איגרת אריסטיאס‪.316–310 ,‬‬
‫ראו סימון־שושן‪ ,‬מעשה המתרגמים‪ ,‬עמ' ‪.25‬‬
‫חכם‪ ,‬איגרת אריסטיאס; הוניגמן‪ ,‬תרגום השבעים‪ ,‬עמ' ‪.63-53‬‬
‫הביטוי 'והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל' מופיע בספרות התלמודית רק בהקשר של גזירת י"ח דבר‬
‫והעימות האלים בין בית הלל ובית שמאי (תוספתא‪ ,‬שבת א‪ ,‬טז; ירושלמי‪ ,‬שבת א‪ ,‬ד [ג ע"ג]‪ ,‬עמ' ‪ ;371‬בבלי‪ ,‬שבת יז‬

‫ע"א)‪.‬‬

‫‪159‬‬