Page 218 - josephus volume one
P. 218

‫ויונח תיב‬

         ‫שמו היה חוניו‪ ,‬אלא שהוא החליפו בשם יווני)‪ .‬אף שהחוקרים מעדיפים בדרך כלל לראות בחוניו הרביעי‬
         ‫את מייסד המקדש‪ ,‬יש לשים לב שגם תיאור זה של יוספוס סותר את הנאמר על כל הנפשות הפועלות‬
         ‫במק"ב‪ .‬שם אנו קוראים שיסון‪ ,‬אחי חוניו השלישי‪ ,‬לא זכה בכהונה כחוק לאחר מות אחיו‪ ,‬כפי שטוען‬
         ‫יוספוס‪ ,‬אלא 'נישל (את חוניו) מן הכהונה הגדולה דרך שחיתות' (מק"ב ד ‪ .)8‬לפי מק"ב היה יסון מנהיג‬
         ‫המתייוונים בירושלים והיה אחראי לרוב הרפורמות ההלניסטיות שהובילו בבוא הזמן לגזרות אנטיוכוס‬
         ‫ולמרד החשמונאים‪ .‬מנלאוס‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אינו מתואר במק"ב כאחיהם של חוניו ויסון‪ ,‬אלא כמי שאינו‬
         ‫ממשפחת הכהונה הגדולה כלל‪ ,‬ואולי אף איננו כוהן‪ .‬במק"ב ג ‪ 4‬נאמר שמוצאו משבט בנימין‪ ,‬אולם‬
         ‫חוקרים התקשו בקביעה זו‪ .‬והנה בתרגום הלטיני הקדום למק"ב‪ ,‬המשמר אולי את הקריאה הקשה‪,‬‬
         ‫כתוב ‪ ,Βalgae‬ושיערו חוקרים שהכוונה למשמר הכהונה בלגה‪ .‬על משמר זה נאמר במשנה (סוכה ה‪ ,‬ח)‬
         ‫שהוא נענש‪ ,‬ובתוספתא נוסף הסבר ולפיו העונש בא בגלל התנהגות אחת מבנותיו בימים שבהם 'נכנסו‬
         ‫גוים להיכל' (סוכה ד‪ ,‬כח)‪ .‬רוב החוקרים סבורים שמסורת זו נובעת מהתנהגותו של מנלאוס בן המשמר‬
         ‫בימים ההם‪    .‬מכל מקום‪ ,‬מק"ב ממשיך ומספר שמנלאוס השיג לעצמו את המשרה על ידי מתן שוחד‬
         ‫גדול מזה שנתן יסון (מק"ב ד ‪ .)24‬לפיכך אם נרצה לקיים את הנאמר במק"ב‪ ,‬שני תיאוריו של יוספוס‬

                                                                                                           ‫מהווים בעיה‪.‬‬
         ‫בגלל סתירות אלה‪ ,‬ובגלל המצב המבולבל של המקורות בכלל ושל דברי יוספוס בפרט‪ ,‬חלוקות דעות‬
         ‫החוקרים על תאריך ייסודו של מקדש חוניו ‪ -‬בין שנות השבעים של המאה הב' לפה"ס לסוף שנות‬
         ‫החמישים של אותה מאה‪ .‬מי שסבור שמדובר בחוניו השלישי נוטה כמובן להקדים את ייסוד המקדש‪.‬‬
         ‫ג'ואן טיילור‪ ,‬המעוניינת לקיים את עדותו של מקבים ב על מות חוניו השלישי בשנת ‪ 172‬לפה"ס‪ ,‬סבורה‬
         ‫שהמקדש נוסד במצרים באמצע שנות השבעים‪    .‬פאוסטה פרנטה‪ ,‬שגם הוא נוטה לייחס את ייסוד‬
         ‫המקדש לחוניו השלישי‪ ,‬חושב שהפריט הכרונולוגי המכריע הוא הפפירוס ‪ ,CPJ 132‬שבו מתואר חוניו‬
         ‫כאישיות חשובה במחוז הליופוליס כבר בשנת ‪ 164‬לפה"ס‪ .‬מכאן הוא מסיק שהמקדש הוקם זמן מה‬

                                                                                                    ‫לפני התאריך הזה‪   .‬‬
         ‫פטר שפר‪ ,‬הסבור שמייסד המקדש הוא דווקא חוניו הרביעי‪ ,‬רואה גם הוא בשנת ‪ 164‬לפה"ס תאריך‬
         ‫אפשרי אחרון לייסוד בית חוניו‪ ,‬שכן אחריו כבר טיהרו החשמונאים את המקדש בירושלים‪ ,‬ולדעתו‬
         ‫לא היה עולה על דעת איש לייסד מקדש חלופי לאחר המאורע הזה‪    .‬ואולם גם אריק גרואן וגם דניאל‬
         ‫שוורץ סבורים שהמקדש נוסד בשנות החמישים של אותה מאה‪ .‬לדעת גרואן‪ ,‬השנים שבין ‪ 159‬לפה"ס‪,‬‬
         ‫שאז הוצא הכהן אלקימוס להורג‪ ,‬ל־‪ ,153‬שאז מונה יונתן החשמונאי לכוהן גדול חדש בירושלים‪ ,‬שנים‬
         ‫שבהן לא כיהן כוהן גדול‪ ,‬היו ראויות מאין כמותן לייסוד מקדש חלופי במצרים‪ ,‬שם כיהן מי שהיה ראוי‬
         ‫לשרת במשרה זו בירושלים‪    .‬מכאן שהן שפר והן גרואן חיפשו תאריך להקמת מקדש חוניו בזמן שבו‬
         ‫לא התקיימה עבודה ולא היה כוהן גדול בירושלים‪ ,‬שכן הם סברו שאין לראות במקדש חוניו אופוזיציה‬

                                                                                                     ‫למקדש בירושלים‪.‬‬

     ‫על עניין זה ראו שוורץ‪ ,‬מקבים ב‪ ,‬עמ' ‪ .103‬על ניסיון להסביר את הבת כמייצגת את הכוהן הגדול עצמו ראו הנגל‪ ,‬אגדה‬                        ‫‪	33‬‬
                                                                                                                        ‫רבנית‪ ,‬עמ' ‪.48‬‬
                                                                                                                                        ‫‪3	 4‬‬
                                                                                                   ‫טיילור‪ ,‬מקדש שני‪ ,‬עמ' ‪.303–301‬‬       ‫‪	35‬‬
                                                                                         ‫פרנטה‪ ,‬חוניו השלישי‪ ,‬עמ' ‪.97–96 ,85–84‬‬         ‫‪3	 6‬‬
                                                                                                                                        ‫‪	37‬‬
                                                                                                   ‫שפר‪ ,‬מירושלים הגדולה‪ ,‬עמ' ‪.136‬‬
                                                                                                   ‫גרואן‪ ,‬מקור ומטרות‪ ,‬עמ' ‪.70–69‬‬

‫‪207‬‬
   213   214   215   216   217   218   219   220   221   222   223