Page 222 - josephus volume one

‫ויונח תיב‬

‫ניתוח מקורות חז"ל‬

‫במשנה‪ ,‬מסכת מנחות‪ ,‬נזכר מוסד בשם 'בית נחוניון' (לפי נוסחי ארץ־ישראל ) הזהה ל'בית חוניו'‬
‫של התוספתא‪ .‬המקורות התנאיים אינם מפרשים היכן מצוי בית זה‪ ,‬ומיהו נחוניון‪/‬חוניו שעל שמו‬
‫הוא נקרא‪ ,‬אולם ברור משניהם שבאותו 'בית' נעשו פעולות המזוהות בדרך כלל במובהק עם המקדש‬
‫בירושלים ‪ -‬הבאת קרבנות והשלמת נדר נזירות‪ .‬ניתוח ראשוני של המשנה על בית נחוניון מצביע‬
‫על שניות כלפיו‪ .‬מצד אחד אין להקריב בו‪ ,‬וגם מי שנדר לעשות כן צריך מלכתחילה להקריב במקדש‬
‫בירושלים‪ .‬מצד אחר‪ ,‬ובדיעבד‪ ,‬אם הקריב בבית נחוניון‪ ,‬יצא ידי חובת נדרו‪ .‬מעניין שהפסוק המובא‬
‫במשנה כדי להסביר את השניות הזאת‪ ,‬לקוח מתיאור הרפורמה הפולחנית של יאשיהו בספר מלכים ב‪,‬‬
‫שבה נהרסו לא רק בתי עבודה זרה‪ ,‬אלא גם במות לאלוהי ישראל שמחוץ לירושלים (' ַאְך ֹלא ַי ֲעלּו ּ ֹכ ֲה ֵני‬
‫ַהָּבמֹות ֶאל ִמ ְזַּבח ה' ִּבירּו ָׁש ִָלם ִּכי ִאם ָא ְכלּו ַמּצֹות ְּבתֹוְך ֲא ֵחי ֶהם' ‪ -‬מל"ב כג ‪ .)9‬מסתבר שהמשנה זיהתה‬

‫את בית נחוניון כבמה מעין זו‪ ,‬שהיא לשם שמים ולא לשם עבודה זרה‪.‬‬
‫בעלי התוספתא‪ ,‬אף שגם הם זיהו את בית חוניו כבמה‪ ,‬סברו אחרת בנוגע ללגיטימיות הפולחנית‬
‫שלו‪ .‬אף שהתוספתא שומרת באופן כללי על המבנה הספרותי של המשנה‪ ,‬מסקנותיה שונות בתכלית‪,‬‬
‫דהיינו לא רק שאין כל תוקף לקרבן שהוקרב בבית חוניו או לנדר הנזירות שהושלם שם‪ ,‬אלא שמי שנהג‬
‫כך חייב עתה בכרת‪ .‬עולה אפוא שהתנאים ידעו על קיומו של מוסד שהציע שירותים מתחרים למקדש‬
‫בירושלים והיו חלוקים לגבי מעמדו‪ .‬והגרסה המתונה היא שניצחה ונקבעה במשנה‪ .‬אף שכאמור‬
‫אין התוספתא סבורה שמדובר בבית עבודה זרה‪ ,‬מגישתה ועד הטענה שזהו מוסד שכזה‪ ,‬אין הדרך‬
‫ארוכה‪ ,‬וטענה בדבר היותו בית עבודת אלילים נאמרת מפורש בברייתא על בית חוניו‪ ,‬שנשתמרה בשני‬

‫התלמודים‪.‬‬
‫לעומת הלקוניות של הספרות התנאית‪ ,‬מובאות בשני התלמודים מסורות רחבות יותר על האירוע‬
‫שגרם להקמת אותו 'בית נחוניון‪/‬חוניו' או למצער 'מזבח'‪ ,‬ואלה מוסיפות לידיעותינו פרטים רבים‪.‬‬
‫מסופר שנחוניון‪/‬חוניו היה כוהן גדול‪ ,‬בנו של שמעון הצדיק‪ ,‬שברח מירושלים‪ ,‬ושבית נחוניון‪/‬חוניו עמד‬
‫באלכסנדריה של מצרים‪ .‬באחת מגרסות המעשה בתלמודים מופיעה הערכה מחמירה חדשה לגמרי‬

‫של בית חוניו‪ ,‬הנעדרת מהמשנה ומהתוספתא‪ ,‬שלפיה הקים חוניו במצרים מזבח לשם עבודה זרה‪.‬‬

‫היחס הטקסטואלי בין הברייתות בירושלמי ובבבלי ‬

‫הברייתות בשני התלמודים מוסרות את אותו הסיפור בעיקרו‪ :‬עם מותו של שמעון הצדיק התמנה בנו‬
‫לכוהן גדול‪ ,‬וקנאת אחיו גרמה לריב שהביא לבריחת האח האחד למצרים ולייסוד 'מזבח' שם‪ .‬בשני‬
‫התלמודים מסופר הסיפור פעמיים בשינויים קלים‪ ,‬פעם אחת על פי שיטתו של ר' מאיר ופעם שנייה על‬
‫פי שיטתו של ר' יהודה‪ .‬לפי נוסח אחד‪ ,‬המזבח שהוקם היה לשם שמים ולפי הנוסח השני‪ ,‬הוא הוקם‬
‫לשם עבודה זרה‪ .‬בכך מקצינות שתי גרסות הסיפור את שתי ההשקפות המנוגדות כלפי בית נחוניון‪/‬‬

‫כ"י קאופמן וכ"י פארמה‪ ,‬וראו עוד בעמ' ‪ ,200‬הערה ‪ 1‬לטבלה הראשונה‪.‬‬ ‫‪ 46‬‬
‫וכן כתבי היד הבבליים של המשנה‪ ,‬למשל כ"י מינכן ‪ ,95‬וראו עוד הפנייה בהערה הקודמת‪.‬‬ ‫‪ 47‬‬
‫חכם‪ ,‬נחוניון‪ ,‬עמ' ‪ ,452‬הערה ‪ ,41‬העיר‪ ,‬שאלכסנדריה ומצרים פעמים רבות חד הם במקורות חז"ל‪.‬‬ ‫‪4 8‬‬
‫הדברים המובאים בסעיף זה הם דעתי‪ ,‬ולדעתה השונה של ורד נעם ראו בנספח א לערך זה‪.‬‬ ‫‪4 9‬‬

‫‪211‬‬