Page 227 - josephus volume one
P. 227

‫ןליא לט‬

                                                       ‫בבלי‬                                                          ‫ירושלמי‬
                                                                           ‫וקינא בו אחיו והלך והלבישו ()‌לה וחגרו צ‌(ו)‌צל‪.‬‬
        ‫נתקנא בו אחיו שמעי שהיה גדול ממנו שתי שנים‬
         ‫ומחצה‪ .‬אמ' לו‪ :‬בא ואלמדך סדר עבודה‪ .‬הלבישו‬                   ‫אמ' להן‪ :‬ראו מה נדר לאהובתו‪ .‬אמ' לה‪ :‬לכש ‌א[ש‌]מש‬
                                                                  ‫בכהונה גדולה אלבש נקלה שליך ואחגור בצ‌(ו)‌לצל שליך‪.‬‬
           ‫באונקלי וחגרו בצילצול והעמידו אצל המזבח‪.‬‬
                                                                                          ‫בדקו את הדברים ולא מצאו אותו‪1‬‬
            ‫אמ' להם לאחיו הכהנים‪ :‬ראו מה נדר זה וקיים‬
      ‫לאהובתו‪ :‬אותו היום שאשמש בכהונה גדולה אלבש‬                      ‫משם ברח להר־המלך‪ .‬משם ברח לאלכסנדריאה ועמד‬
                                                                      ‫ובנה שם מזבח‪ .‬וקרא עליו את הפסוק הזה 'ביום ההוא‬
                  ‫באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי‪.‬‬
                                                                         ‫יהיה מזבח לי'י בתוך ארץ מצרים' (ישעיהו יט ‪.)19‬‬
      ‫בקשו אחיו הכהנים להורגו‪ .‬רץ מפניהם ורצו אחריו‪.‬‬
                                                             ‫והרי הדברים קל וחומ'‪ .‬ומה אם זה שברח מן השררה‪ ,‬ראו היאך‬
      ‫כאן ממשיך הבבלי את הסיפור‪ ,‬מסיים אותו בבניית‬               ‫נחזר עליה בסוף‪ ,‬מי שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה‪.‬‬
   ‫מזבח לעבודה זרה‪ ,‬מייחס את הסיפור לר' מאיר‪ ,‬פותח‬                             ‫המספר קובע שזו גרסת ר' מאיר‪ ,‬מציע גרסה‬
                                                                             ‫אלטרנטיבית של ר' יהודה‪ ,‬מקצר אותה ומסיים‬
      ‫את הסיפור החילופי על פי ר' יהודה ומגיע עד הנה‪.‬‬                                    ‫בקל וחומר לפיו הוקם המזבח לע"ז‪.‬‬

‫רץ לבית המלך ורצו אחריו‪ .‬כל הרואה אותו אומ'‪ :‬זה הוא‪.‬‬
   ‫זה הוא‪ .‬הלך לאלכסנדריא של מצר' ובנה מזבח והעלה‬

‫עליו לשם מזבח‪ ,‬שנ'‪' :‬והיה ביום ההוא יהיה מזבח י"י בת'‬
     ‫ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לי"י' (ישעיהו יט ‪)19‬‬

         ‫וכששמע' חכמ' בדבר אמרו‪ :‬ומה זה שברח ממנה‬
                ‫כך‪ ,‬המבקש לירד לה על אחת כמה וכמה‪.‬‬

‫‪ 	1‬כאן אני מביאה את שחזורי לגרסת כתב היד‪ ,‬וראו למעלה‪ ,‬וכן לעיל עמ' ‪ ,200‬הערה ‪ 3‬לכתבי היד‪.‬‬

                                                                           ‫העריכה הבבלית‬

‫אם נכונה השערתי‪ ,‬פעולת העריכה הבבלית בסיפור זה היא רחבת היקף‪ ,‬ועוד נעמוד על משמעותה‬
‫כשנדון בהקשר שבו מסופר הסיפור בבבלי ובירושלמי‪ .‬כאן נצביע על הבדלים נוספים‪ ,‬קטנים יותר‪ ,‬בין‬
‫נוסחי הסיפורים בירושלמי ובבבלי‪ ,‬שמקורם הוא בבירור בהוספות בבליות ומעידים גם כן על פעולות‬

                                                                                           ‫העריכה של הבבלי‪:‬‬
‫א‪ 	.‬בירושלמי אומר שמעון הצדיק לכוהנים האחרים‪' :‬הרי נחוניון בני לפניכם' (לעיל‪ ,‬מס' ‪ )5‬ואילו בבבלי‬
‫הוא קובע‪' :‬חוניו בנו ישמש תחתיו'‪ .‬לדעת חכם זהו הבדל מהותי‪ ,‬שכן לפי הירושלמי שמעון הצדיק‬
‫אך משיא עצה‪ ,‬דוגמת 'דברי שמואל הנביא‪ ,‬היודע היטב כי בניו אינם ראויים להתמנות במקומו‪ ,‬ועל‬
‫כן אומר על בניו‪ ,‬לאחר שמינה את שאול למלך‪" ,‬ובני הנם אתכם" (שמואל א יב ‪ .')2‬ואילו בבבלי נותן‬
‫שמעון הצדיק פקודה למנות את חוניו‪    .‬לשיטתו של קלמין‪ ,‬מטרת הסיפור בבבלי היא 'להדגיש את‬

                                                             ‫‪ 	62‬חכם‪ ,‬נחוניון‪ ,‬עמ' ‪.449‬‬

                                                                                                                              ‫‪216‬‬
   222   223   224   225   226   227   228   229   230   231   232