Page 229 - josephus volume one
P. 229
ןליא לט
האישה שבסיפור
בלבה של הפרשה ,ובלבן של שתי הגרסות ,עומד מעשהו של אח באחיו -הלבשתו בבגדי אישה כאילו
היו בגדי כהונה והעלאת טענת השווא שאת זה הבטיח לאהובתו שיעשה כאשר ימונה לכוהן גדול .נוסח
זה מופיע פעמיים מילה במילה בגרסה הבבלית ופעמיים ,בגרסה דומה מאוד ,בירושלמי:
בבלי' :הלבישו באנקלי וחגרו בצילצול והעמידו אצל ירושלמי' :והלך והלבישו נקלה וחגרו צוצל .אמ' להן:
המזבח .אמ' להם לאחיו הכהנים :ראו מה נדר זה ראו מה נדר לאהובתו .אמ' לה :לכשא[ש]מש בכהונה
וקיים לאהבתו :אותו היום שא[ש]מש בכהונה גדולה גדולה אלבש נקלה שליך ואחגור בצולצל שליך'
אלבש באנקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי'
קלמין התעלם למעשה מיסוד מרכזי זה בסיפור -החטא הנורא של נחוניון/חוניו שלבש או שהלביש
את אחיו בבגדי אישה .מדוע חמור חטא זה כל כך ,וכיצד הוא יכול להיות קשור בהקמת מקדש חוניו?
לאחרונה עסקה דבורה וייסברג בסוגיה זו .היא ניתחה את פריטי הלבוש הנידונים והראתה שאפשר
לראותם בדרך כלל חסרי מין מוגדר .והרי ידוע שכל בגד שהכוהן לובש שעה שהוא משרת בקודש,
שאיננו מבגדי הכהונה ,יש בו משום חילול העבודה .לכן אין באלה כדי להסביר את תפקיד האישה
בסיפור .חכם ,לעומת זאת ,טען שבגדים אלה הם במובהק בגדי פיתוי ו'טקס חניכתו של הכוהן הגדול
הפכו אפוא למפגן זול ומגונה שבו לבש הכוהן הגדול לבוש של זנות בבית המקדש [ו]אין זה מן הנמנע
שתיאור זה רומז לפולחן של עבודה זרה' .
כאן יש לשים לב לרעיון שהעלו לפני שנים אחדות החוקרים פיטר ריצ'רדסון וואלרי הויצ'ן .הם
הסתמכו על מחקרה הראשוני של ברנדט ברוטן ,שבחנה את התארים של נשים יהודיות בכתובות באגן
הים התיכון כולו ,והראתה שבבית הקברות של ארץ חוניו בלאונטופוליס נמצאה מצבה אחת ובה נזכרת
אישה ושמה מרין ,יחד עם התואר שלה 'כוהנת' ( .)ἱέρισαברוטן ניתחה את ההיקרות הזאת יחד עם
היקרויות אחרות של תואר זה בכתובות ,והציעה בזהירות רבה ,שאולי היה זה גם תפקיד ממשי ולא
רק התייחסות על משפחת גברים כוהנים .ריצ'רדסון והויצ'ן קישרו את הכוהנת מרין עם חוניו מייסד
המקדש ,המוצג בתלמודים לבוש בגדי אישה ,והציעו שאם לנשים היה תפקיד חשוב בפולחן בית חוניו,
אין להתפלא שהד לביקורת על כך השתמר במקורות חז"ל .כוהן הלבוש בבגדי אישה ראוי בעיני חז"ל
לגנאי כמובן ,אך אישה ממש ,המשמשת ככוהנת ,ראויה לגינוי גדול יותר .אם צודקים חוקרים אלה ,אזי
גרעין הסיפור שלנו משמר הד קלוש לביקורת שהוטחה גם בדרכי הפולחן של מקדש חוניו במצרים,
וייסברג ,הבגדים עושים את האדם. 71
לדבריה ,האונקלי הוא חלוק תחתון שלבשו גם גברים וגם נשים ,והצלצול הוא מעין חגורה צרה .רק בטקסטים בודדים 72
(בבלי ,שבת סב ע"ב; סוטה ח ע"ב; אסת"ר ג) ,ורק לגבי הצלצול ,עולה שנשים מפתות או זונות נהגו ללבוש אותו .כלומר,
שני פריטי לבוש אלה שימשו במגוון רחב של מצבים ,ואילולי אמר נחוניון/חוניו (או אחיו) לכוהנים האחרים שבגדים 73
אלה של אהובתו הבטיח לה נחוניון/חוני ללבוש לכשיתמנה לכוהן גדול ,לא היה עולה על דעתנו בהכרח שמדובר בבגדי 74
7 5
אישה. 76
חכם ,נחוניון ,עמ' .451
הורברי ונוי ,כתובות יהודיות ,מס' 84
ברוטן ,נשים מנהיגות ,עמ' .99–73
ריצ'רדסון והויצ'ן ,ארגונים וולונטריים ,עמ' .239–226
218
