Page 233 - josephus volume one
P. 233

‫ןליא לט‬

‫בבלי‪ ,‬יומא לט ע"א‪-‬ע"ב‬                  ‫ירושלמי‪ ,‬יומא ו‪ ,‬ג (מג‬                  ‫תוספתא‪ ,‬סוטה יג‪ ,‬ז‪-‬ח‬
                                          ‫ע"ג‪-‬ע"ד)‪ ,‬עמ' ‪590‬‬

                                                                                  ‫שמעון הצדיק תשש כחה של מערכה‪.‬‬
                                                                               ‫כשמסדרין אותה בשחרית לא היו נמנעין‬

                                                                                    ‫מלהוסיף עליה עצים כל היום כולו‪.‬‬

    ‫‪ .5‬ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי‬           ‫‪ .5‬כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים‪,‬‬          ‫‪ .3‬כל זמן שהיה שמעון קיים ברכה‬
       ‫הלחם ובלחם הפנים‪ .‬וכל כהן‬        ‫היה ברכה משולחת בשתי הלחם ובלחם‬          ‫נכנסת בשתי הלחם ובלחם הפנים‪ .‬שתי‬
                                                                                 ‫הלחם מתחלקות בעצרת לכהנים ולחם‬
   ‫שמגיעו כזית יש אוכל ושבע‪ ,‬ויש‬           ‫הפנים‪ ,‬והיה נופל לכל אחד ואחד עד‬
  ‫שבע ומותיר‪ .‬מכאן ואילך נשתלחה‬            ‫כזית‪ ,‬ויש מהן שהיו אוכלין ושביעין‬        ‫הפנים ברגל לכל המשמרות‪ ,‬לאנשי‬
                                         ‫ויש מהן שהיו אוכלין ומותירין‪ .‬משמת‬      ‫משמר‪ .‬יש מהן שאוכלין ושובעין‪ ,‬ויש‬
   ‫מארה בעמר ובשתי הלחם ובלחם‬           ‫שמעון הצדיק ניטלה ברכה משתי הלחם‬           ‫מהן שאוכלין ומותירין‪ ,‬ולא עלה ביד‬
‫הפנים‪ ,‬וכל כהן מגיעו כפול‪ .‬הצנועין‬     ‫ומלחם הפנים‪ .‬והיה נופל לכל אחד ואחד‬      ‫כל אחד ואחד אלא כזית‪ .‬משמת שמעון‬
                                        ‫מהן עד כאפון‪ .‬הצנועים היו מושכין את‬     ‫הצדיק לא היתה ברכה נכנסת לא בשתי‬
     ‫מושכין ידיהן והגרגרנין חולקין‪.‬‬     ‫ידיהן‪ ,‬והגרגרנים היו פושטין את ידיהן‪.‬‬  ‫הלחם ולא בלחם הפנים‪ .‬הצנועין מושכין‬

                                                                                   ‫ידיהם‪ ,‬והגרגרנין חולקין ביניהן‪ ,‬ולא‬
                                                                                     ‫עלה ביד כל אחד ואחד אלא כפול‪.‬‬

‫‪ .6‬ומעשה באחד שחטף חלקו וחלק‬                ‫‪ .6‬מעשה בכהן אחד בציפורין‬            ‫[ח] ‪ .4‬מעשה בכהן אחד מצפורי‬
  ‫חבירו‪ ,‬והיו קורין אותו חמצן עד‬       ‫שנטל חלקו וחלק חבירו‪ ,‬והוא היה‬            ‫שנטל חלקו וחלק חבירו ואע"פ‬
  ‫יום מותו‪ .‬אמ' רבה בר רב שילא‪:‬‬        ‫נקרא בן האפון עד היום‪ .‬הוא שדוד‬         ‫כן לא עלה בידו [אלא כפול]‪ .‬והיו‬
 ‫מאי קראה‪':‬אלהי פלטני מיד רשע‬           ‫אמ'‪' :‬אלהי פלטיני מיד רשע מכף‬            ‫קורין אותו בן החמסן עד היום‪.‬‬

 ‫מכף מעול וחומץ' (תהלים עא ‪?)4‬‬              ‫מעוול וחומץ' (תהלים עא ‪.)4‬‬
‫רבא אמ'‪ :‬מהכא‪' :‬למדו היטב דרשו‬
‫משפט אשרו חמוץ' (ישעיהו א ‪)17‬‬

   ‫'אשרו חמוץ' ולא 'אשרו חומץ'‪.‬‬

‫‪8‬א‪ .‬תנו רבנן‪ :‬ארבעים שנה קודם חורבן‬        ‫‪[ .7‬תני]‪ :‬ארבעים שנה עד שלא חרב‬
   ‫הבית לא היה גורל עולה בימין‪ ,‬ולא‬     ‫בית המקדש היה נר מערבי כבה‪ ,‬ולשון‬
  ‫היה לשון של זהורית מלבין‪ ,‬ולא היה‬      ‫שלזהורית מאדים‪ ,‬וגורל שלשם עולה‬
    ‫נר מערבי דולק‪ ,‬והיו דלתות ההיכל‬
    ‫נפתחות מאליהן‪ ,‬עד שגער בהן רבן‬          ‫בשמאל‪ ,‬והיו נועלין דלתות ההיכל‬
    ‫יוחנן בן זכאי‪ .‬אמר לו‪ :‬היכל היכל!‬  ‫מבערב ומשכימין ומוצאין אותן פתוחין‪.‬‬

 ‫מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני‬         ‫אמ' לו רבן יוחנן בן זכיי‪ :‬היכל‪ ,‬למה‬
  ‫בך שסופך עתיד ליחרב‪ ,‬וכבר נתנבא‬            ‫אתה מבהלינו? יודעין אנו שסופך‬
                                               ‫ליחרב‪[ ,‬שנ']‪' :‬פתח לבנון דלתיך‬
‫עליך זכריה בן עדוא' פתח לבנון דלתיך‬          ‫ותאכל אש בארזיך' (זכריה יא ‪.)1‬‬
      ‫ותאכל אש בארזיך' (זכ'ריהיא ‪.)1‬‬

   ‫‪8‬ב‪ .‬אמר רבי יצחק בן טבלאי‪ :‬למה‬
   ‫נקרא שמו לבנון? שמלבין עונותיהן‬
‫של ישראל‪ .‬אמר רב זוטרא בר טוביה‪:‬‬
‫למה נקרא שמו יער? דכתיב 'בית יער‬
‫הלבנון' (מל"א י ‪ )17‬לומר לך‪ :‬מה יער‬
‫מלבלב אף בית המקדש מלבלב‪ .‬דאמר‬
 ‫רב הושעיא‪ :‬בשעה שבנה שלמה בית‬

                                                                                                                        ‫‪222‬‬
   228   229   230   231   232   233   234   235   236   237   238