Page 235 - josephus volume one
P. 235
ןליא לט
ב .הבבלי נאמן לסדר המסורות המצוי בתוספתא (סדר שנפרע בירושלמי פה ושם) ,אך לשון הברייתות
שהוא מביא קרובה הרבה יותר לנוסח הירושלמי .למשל ,לגבי סיפור הכוהן הגרגרן ,המופיע בתוספתא,
גם הירושלמי וגם הבבלי מוסיפים מדרש פסוק (תהלים עא ,)4הנעדר מהתוספתא.
ג .במקום אחד (8ב) מביא הבבלי דרשה אמוראית ארוכה ,שאין לה מקבילה בקבצים הקדומים .
ד .בסיום מקבץ המסורות הולכים הירושלמי והבבלי בדרכים שונות .שניהם מביאים את הפתיחה:
'ובשנה האחרונה (ירושלמי)/שמת בה (בבלי) אמר להן :בשנה זו אני מת' .אמירה זו מצויה גם בתוספתא
והיא מקדימה שם ,כמו גם בבבלי ,את הסיפור על הזקן שהיה מלווה את שמעון הצדיק כל שנה בכניסתו
ובצאתו מבית קודש הקודשים ,והשנה לא יצא .אבל בירושלמי נעדר המעשה בזקן ,ואנו קוראים כאן
במקומו' :אמרו לו :למי נמנה אחריך?' ,שהיא הפתיחה לסיפור נחוניון והמזבח באלכסנדריה .הבבלי איננו
מביא כאן את הסיפור הזה .יש להניח שעורכי הירושלמי עשו כאן פעולת עריכה ,שכן הם הכירו ודאי
את נוסחת החטיבה השלמה כפי שהיא בתוספתא ,שבה מופיע הזקן שליווה את שמעון הצדיק בכניסתו
לקודש הקודשים ,ומחק חלק ממנה כדי להביאה בהקשר של כניסת הכוהן הגדול לקודש הקודשים ביום
הכיפורים (משנה ,יומא ה ,א) דפים ספורים לפני כן (מב ע"ג) .ההוכחה שהברייתא של התוספתא על
הזקן שהיה מלווה את שמעון הצדיק בכניסתו לקודש הקודשים הייתה קשורה אורגנית לסיפור נחוניון/
חוניו מתבררת מזה שבמקום החדש ששיבץ הבבלי את סיפור ייסוד בית חוניו ,הוא מביא אותה תחילה,
ורק אחר כך את סיפור הריב בין בניו של שמעון הצדיק והקמת המזבח במצרים (בבלי ,מנחות קט ע"ב) .
מכיוון שהבבלי הכיר מסורת הדומה לזו של הירושלמי על בניו של שמעון הצדיק ,המשתלבת בתוך
רצף של מסורות על שמעון הצדיק ,ומכיוון שההקשר שבו שובץ הסיפור בירושלמי במסכת יומא -
השעיר המשתלח -היה ידוע גם לבבלי ,מדוע סטה ממסלול זה ושיבץ את מסורת ריב האחים במקום
אחר? תשובה ברורה לשאלה זו מתקבלת אם נשים לב שהתלמוד הבבלי שיבץ את סיפור הקמת המזבח
באלכסנדריה על המשנה ,מנחות יג ,י ,העוסקת בבית נחוניון/חוניו .אף שאין לירושלמי גמרא על משניות
סדר קודשים ,ומאליו מובן שגם לא על משנת מנחות ,אי־הזכרת המשנה על בית חוניו בהקשר לסיפור
ייסודו של מזבח באלכסנדריה עשויה להעיד שהירושלמי לא היה מודע לקשר זה כלל.
אני סבורה שגם כאן ,כמו שראינו במקומות אחרים בספר זה ,נוהג הבבלי כהיסטוריון .אם נניח
שרצף המסורות שהכיר עורך הבבלי היה דומה למה שהיה מצוי בירושלמי ,אזי הוא בחר לקטוע את
החוליה האחרונה ,העוסקת בהקמת המזבח במצרים ,ולסמוך אותה אל המשנה העוסקת בבית נחוניון,
וכן גרס בברייתא חוניו במקום נחוניון ,בהתאם לגרסת התוספתא.
היכרותו של הבבלי עם גרסת התוספתא ניכרת אולי גם באופן שבו שיבץ את סיפור ריב האחים
בגמרא על המשנה ,מנחות יג ,י .כאמור ,בחלקה השלישי של המשנה משולבות המילים' :הכהנים ששמשו
בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלם ,ואין צריך לומ' לדבר אחר' .הבבלי מצמיד את הברייתא על
הקמת המזבח במצרים בידי חוניו למילים אלה' .דבר אחר' כאן הוא במובהק עבודה זרה ,והשימוש בו
במשנה הוא בקל וחומר .משתמע ממנו בעוד שעבודת אלילים היא החמורה ,הרי בית חוניו הוא קל
ועל דרשה זו ראו עוד בערך גפן־גן של זהב בבית מקדש. 85
על מדוכת ברייתא זו ישבו גם קלמין ,בבל היהודית ,עמ' ;78–77וגם חכם ,נחוניון ,עמ' ,449–448אבל שניהם לא שמו 8 6
לב לסמיכות הפרשיות בתוספתא ועל כן גם לא לקשר האימננטי שלה לשאר רצף המסורות התנאיות הללו. 87
ראו בפירוט במבוא ,ח.2
224
