Page 235 - josephus volume one
P. 235

‫ןליא לט‬

‫ב	‪ .‬הבבלי נאמן לסדר המסורות המצוי בתוספתא (סדר שנפרע בירושלמי פה ושם)‪ ,‬אך לשון הברייתות‬
‫שהוא מביא קרובה הרבה יותר לנוסח הירושלמי‪ .‬למשל‪ ,‬לגבי סיפור הכוהן הגרגרן‪ ,‬המופיע בתוספתא‪,‬‬

                     ‫גם הירושלמי וגם הבבלי מוסיפים מדרש פסוק (תהלים עא ‪ ,)4‬הנעדר מהתוספתא‪.‬‬
    ‫ג‪ 	.‬במקום אחד (‪8‬ב) מביא הבבלי דרשה אמוראית ארוכה‪ ,‬שאין לה מקבילה בקבצים הקדומים‪   .‬‬
‫ד‪ 	.‬בסיום מקבץ המסורות הולכים הירושלמי והבבלי בדרכים שונות‪ .‬שניהם מביאים את הפתיחה‪:‬‬
‫'ובשנה האחרונה (ירושלמי)‪/‬שמת בה (בבלי) אמר להן‪ :‬בשנה זו אני מת'‪ .‬אמירה זו מצויה גם בתוספתא‬
‫והיא מקדימה שם‪ ,‬כמו גם בבבלי‪ ,‬את הסיפור על הזקן שהיה מלווה את שמעון הצדיק כל שנה בכניסתו‬
‫ובצאתו מבית קודש הקודשים‪ ,‬והשנה לא יצא‪ .‬אבל בירושלמי נעדר המעשה בזקן‪ ,‬ואנו קוראים כאן‬
‫במקומו‪' :‬אמרו לו‪ :‬למי נמנה אחריך?'‪ ,‬שהיא הפתיחה לסיפור נחוניון והמזבח באלכסנדריה‪ .‬הבבלי איננו‬
‫מביא כאן את הסיפור הזה‪ .‬יש להניח שעורכי הירושלמי עשו כאן פעולת עריכה‪ ,‬שכן הם הכירו ודאי‬
‫את נוסחת החטיבה השלמה כפי שהיא בתוספתא‪ ,‬שבה מופיע הזקן שליווה את שמעון הצדיק בכניסתו‬
‫לקודש הקודשים‪ ,‬ומחק חלק ממנה כדי להביאה בהקשר של כניסת הכוהן הגדול לקודש הקודשים ביום‬
‫הכיפורים (משנה‪ ,‬יומא ה‪ ,‬א) דפים ספורים לפני כן (מב ע"ג)‪ .‬ההוכחה שהברייתא של התוספתא על‬
‫הזקן שהיה מלווה את שמעון הצדיק בכניסתו לקודש הקודשים הייתה קשורה אורגנית לסיפור נחוניון‪/‬‬
‫חוניו מתבררת מזה שבמקום החדש ששיבץ הבבלי את סיפור ייסוד בית חוניו‪ ,‬הוא מביא אותה תחילה‪,‬‬
‫ורק אחר כך את סיפור הריב בין בניו של שמעון הצדיק והקמת המזבח במצרים (בבלי‪ ,‬מנחות קט ע"ב)‪   .‬‬
‫מכיוון שהבבלי הכיר מסורת הדומה לזו של הירושלמי על בניו של שמעון הצדיק‪ ,‬המשתלבת בתוך‬
‫רצף של מסורות על שמעון הצדיק‪ ,‬ומכיוון שההקשר שבו שובץ הסיפור בירושלמי במסכת יומא ‪-‬‬
‫השעיר המשתלח ‪ -‬היה ידוע גם לבבלי‪ ,‬מדוע סטה ממסלול זה ושיבץ את מסורת ריב האחים במקום‬
‫אחר? תשובה ברורה לשאלה זו מתקבלת אם נשים לב שהתלמוד הבבלי שיבץ את סיפור הקמת המזבח‬
‫באלכסנדריה על המשנה‪ ,‬מנחות יג‪ ,‬י‪ ,‬העוסקת בבית נחוניון‪/‬חוניו‪ .‬אף שאין לירושלמי גמרא על משניות‬
‫סדר קודשים‪ ,‬ומאליו מובן שגם לא על משנת מנחות‪ ,‬אי־הזכרת המשנה על בית חוניו בהקשר לסיפור‬

                  ‫ייסודו של מזבח באלכסנדריה עשויה להעיד שהירושלמי לא היה מודע לקשר זה כלל‪.‬‬
‫אני סבורה שגם כאן‪ ,‬כמו שראינו במקומות אחרים בספר זה‪ ,‬נוהג הבבלי כהיסטוריון‪    .‬אם נניח‬
‫שרצף המסורות שהכיר עורך הבבלי היה דומה למה שהיה מצוי בירושלמי‪ ,‬אזי הוא בחר לקטוע את‬
‫החוליה האחרונה‪ ,‬העוסקת בהקמת המזבח במצרים‪ ,‬ולסמוך אותה אל המשנה העוסקת בבית נחוניון‪,‬‬

                                       ‫וכן גרס בברייתא חוניו במקום נחוניון‪ ,‬בהתאם לגרסת התוספתא‪.‬‬
‫היכרותו של הבבלי עם גרסת התוספתא ניכרת אולי גם באופן שבו שיבץ את סיפור ריב האחים‬
‫בגמרא על המשנה‪ ,‬מנחות יג‪ ,‬י‪ .‬כאמור‪ ,‬בחלקה השלישי של המשנה משולבות המילים‪' :‬הכהנים ששמשו‬
‫בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלם‪ ,‬ואין צריך לומ' לדבר אחר'‪ .‬הבבלי מצמיד את הברייתא על‬
‫הקמת המזבח במצרים בידי חוניו למילים אלה‪' .‬דבר אחר' כאן הוא במובהק עבודה זרה‪ ,‬והשימוש בו‬
‫במשנה הוא בקל וחומר‪ .‬משתמע ממנו בעוד שעבודת אלילים היא החמורה‪ ,‬הרי בית חוניו הוא קל‬

                                                                     ‫ועל דרשה זו ראו עוד בערך גפן־גן של זהב בבית מקדש‪.‬‬          ‫‪	85‬‬
‫על מדוכת ברייתא זו ישבו גם קלמין‪ ,‬בבל היהודית‪ ,‬עמ' ‪ ;78–77‬וגם חכם‪ ,‬נחוניון‪ ,‬עמ' ‪ ,449–448‬אבל שניהם לא שמו‬                       ‫‪8	 6‬‬

            ‫לב לסמיכות הפרשיות בתוספתא ועל כן גם לא לקשר האימננטי שלה לשאר רצף המסורות התנאיות הללו‪.‬‬                            ‫‪	87‬‬
                                                                                                         ‫ראו בפירוט במבוא‪ ,‬ח‪.2‬‬

                                                                                                                                      ‫‪224‬‬
   230   231   232   233   234   235   236   237   238   239   240