Page 230 - josephus volume one
P. 230

‫ויונח תיב‬

         ‫ולא רק כנגד עצם קיומו‪ .‬אם יש שמץ אמת בהשערה זו‪ ,‬אולי יש כאן רמז לסיבה מדוע זוהה בית חוניו‬
                                                            ‫בבריתא שלפנינו‪ ,‬לפי שיטת ר' יהודה‪ ,‬כבית עבודה זרה‪.‬‬

                                                                                    ‫נחוניון‪/‬חוניו‬

     ‫הבה נתבונן עתה בהבדל נוסף‪ ,‬בולט לעין‪ ,‬בין שתי גרסות פרשת חוניו כפי שאלה מופיעות בירושלמי‬
     ‫ובבבלי‪ .‬שמו של בונה המזבח בבבלי הוא 'חוניו' (כמו בתוספתא)‪ .‬אולם בירושלמי הוא נקרא 'נחוניון'‬
     ‫(כמו במשנה)‪    .‬מכיוון שאנו יודעים שבונה המזבח נזכר גם אצל יוספוס (והוא או אביו נזכר גם במק"ב)‪,‬‬
     ‫ושמו בחיבור זה מתועתק ליוונית בעקיבות כ'אוניאס' (‪ ,)Ὀνίας‬יש להעיר שבעוד את השם חוניו סביר‬
     ‫לתעתק ליוונית ל'אוניאס'‪ ,‬אין סיבה לחשוב שהשם נחוניון תועתק ליוונית כך‪    .‬מכאן שהתוספתא‬
     ‫ואולי גם הבבלי בעקבותיה משמרים את הגרסה המקורית של השם‪    .‬אפשר אולי להציע שחכמי ארץ־‬

             ‫ישראל קלקלו את המסורת שהגיעה לידם בכוונת מכוון‪ ,‬ויש לראות בצורה 'נחוניון' כינוי בוז‪   .‬‬
     ‫מעניין לשים לב שגיבורנו‪ ,‬נחוניון מקים המקדש‪ ,‬שימש בירושלמי אב־טיפוס שלילי לכוהן המערער‬
     ‫על בלעדיות המרכז הדתי בארץ־ישראל‪ .‬כפי שהראה רפאל ינקלביץ'‪    ,‬אדם בשם נחוניון נזכר בסיפור‬
     ‫ירידתו של חנניה בן אחי ר' יהושע לבבל כדי לעבר שם שנים‪ .‬כשבאים תלמידי חכמים מארץ־ישראל‬
     ‫כדי להפסיק את פעילותו של חנניה‪ ,‬הם מביאים עמם איגרת מן ההנהגה בארץ־ישראל ובה הפקודה‬
     ‫הבאה‪' :‬אם אין את מקבל עליך‪ ,‬צא לך למדבר האטד ותהא שוחט‪ ,‬ונחוניון זורק' (ירושלמי‪ ,‬נדרים ו‪,‬‬
     ‫יג [מ ע"א] עמ' ‪    .)1037‬הירושלמי רומז כאן לסיפור הקמת המזבח באלכסנדריה‪ ,‬שכן גם שם גם כאן‬
     ‫משולים המעשים המסופרים להעברה אסורה של פעולות דתיות מרכזיות מהמרכז בארץ־ישראל אל‬

                                               ‫הגולה‪ .‬נחוניון הנזכר באיגרת הוא בלי ספק נחוניון של סיפורנו‪.‬‬

                     ‫גם שם אחיו שונה בשתי הגרסות (שמעי בבבלי; שמעון בירושלמי)‪ ,‬אך לדבר חשיבות משנית מבחינתנו‪.‬‬                                                          ‫‪	77‬‬
     ‫תנא דמסייע לגרסה עברית של השם היווני (אוניאס) אנו מוצאים בספר יוסיפון‪ .‬מחבר ספר זה מתעתק את שמו של‬                                                                ‫‪7	 8‬‬
     ‫הכוהן (אוניאס) שמצא במק"ב ג ‪ 1‬חזרה לעברית ל'חוניה' (יא‪ ,‬עמ' ‪ ,)61‬כלומר לא ממש חוניו וודאי לא נחוניון‪ ,‬אך קרוב‬
     ‫הרבה יותר לראשון‪ .‬אין הוא מזהה ככל הנראה את הכוהן הזה עם חוניו הנזכר במשנה‪ ,‬מנחות יג‪ ,‬י‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬את‬                                                            ‫‪7	 9‬‬
     ‫'אוניאס' הנזכר אצל יוספוס בקדמ' יד ‪( 22‬וראו עליו עוד בערך מלחמת האחים החשמונאים)‪ ,‬שאנו מזהים עם חוני‬                                                              ‫‪8	 0‬‬
     ‫המעגל של המשנה‪ ,‬מזהה אף בעל יוסיפון כך‪ ,‬ומתעתק את שמו היווני שמצא אצל יוספוס חזרה לעברית כ'חוני'‪ ,‬שם‪,‬‬                                                             ‫‪8	 1‬‬
                                                                                                                                                                       ‫‪8	 2‬‬
                                                                                                                          ‫לה‪ ,‬עמ' ‪.149‬‬
     ‫כדעתה של ורד נעם‪ ,‬שהעירתני שלא פעם משתמרת דווקא בבבלי מסורת לשונית עתיקה ועדיפה‪ ,‬וראו בר־אשר‪,‬‬

                                                                               ‫מחקרים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .102‬תודתי נתונה לה על הפניה זו‪.‬‬
                                                                                   ‫המתבסס על צורת ההקטנה שמסמנת הסיומת‪.‬‬
                                                                                                              ‫ינקלביץ'‪ ,‬נחוניון אחיה‪.‬‬

     ‫מעניין גם כיצד עיבד הבבלי את הסיפור הזה‪' :‬אחיה יבנה מזבח‪ ,‬חנניה ינגן בכנור‪ ,‬ויכפרו כולם ויאמרו‪ :‬אין להם חלק‬
     ‫באלהי ישראל' (בבלי‪ ,‬ברכות סג ע"ב)‪ .‬כמה שינויים עשה הבבלי בעיבודו את הסיפור הירושלמי‪ )1( :‬חנניה איננו זורק את‬
     ‫הדם כמו כוהן‪ ,‬אלא מנגן‪ ,‬כמו לוי (אולי מבוסס על מסורת חז"ל שר' יהושע היה לוי ‪ -‬בבלי‪ ,‬ערכין יא ע"ב)‪ )2( .‬הפסוק‬
     ‫המצוטט‪' :‬אין להם חלק באלהי ישראל' הוא עיבוד של פסוק מספר יהושע הדן בבני השבטים גד‪ ,‬ראובן וחצי המנשה‬
     ‫שנשארו בעבר הירדן ועליהם אומר יהושע‪ּ' :‬ו ְגבּול ָנ ַתן ה' ֵּבי ֵננּו ּו ֵבי ֵני ֶכם ְּב ֵני ְראּו ֵבן ּו ְב ֵני ָגד ֶאת ַהַּי ְר ֵּדן ֵאין ָל ֶכם ֵח ֶלק ַּבה' '‬
     ‫(יהושע כב ‪ .)25‬תיאור גאוגרפי זה של הירדן‪ ,‬המפריד לא רק בין בני ארץ־ישראל לבני גד וראובן אלא גם בין בני ישראל‬
     ‫לגולי בבל‪ ,‬מתאים כאן מאוד‪ )3( .‬חשוב גם שנחוניון של הירושלמי הפך בבבלי לאחיה‪ .‬ייתכן שהרמז כאן הוא לאחיה‬
     ‫בן פנחס בן עלי הכוהן‪ ,‬הנזכר בשמואל א יד ‪ .3‬בניו של עלי‪ ,‬חפני ופנחס‪ ,‬כמו בניו של שמעון הצדיק‪ ,‬חוניו ושמעי‪ ,‬יצאו‬
     ‫לתרבות רעה‪ .‬על פולמוס זה בין ארץ־ישראל לבבל ועל היחס לחנניה בן אחי ר' יהושע ראו נעם‪ ,‬סיפור שנשבה‪.20–19 ,‬‬

‫‪219‬‬
   225   226   227   228   229   230   231   232   233   234   235