Page 228 - josephus volume one
P. 228

‫ויונח תיב‬

         ‫התוצאות השליליות של ייחוס משפחתי כמרכיב בקביעת השררה'‪    .‬לשיטת שניהם ברור שלבבלי יש‬
                                                                      ‫עניין להוסיף פרט זה שנעדר מן המקור שקיבל‪.‬‬

         ‫ב‪ 	.‬רק מן הבבלי אנו למדים ששמעי מבוגר מחוניו ('שתי שנים ומחצה')‪ .‬מספר זה חוזר בתלמוד הבבלי‬
         ‫שוב ושוב‪ ,‬ויש לו‪ ,‬כפי שהראה חכם‪ ,‬משמעות של 'פרק זמן ניכר'‪ .‬כמובן שפרט זה מעמיד את בחירתו של‬
         ‫חוניו כיורש לשמעון הצדיק באור שלילי עוד יותר‪ ,‬שכן הוא מנוגד לתפיסות הצדק המקובלות בחברה‬

                                                                                          ‫היהודית לגבי סדר הירושה‪   .‬‬
         ‫ג	‪ .‬הבבלי בלבד מכנה את הכוהנים האחרים במקדש 'אחיו' של חוניו‪ .‬ביטוי זה מוסיף אירוניה לזעם‬
         ‫הרצחני שהללו מגלים כלפי חוניו בשתי גרסות הסיפור בבבלי‪ ,‬שהרי קרבת משפחה במשפחות רגילות‬

                                                             ‫אמורה לעורר אהבה ואמון ולא קנאה ושפיכות דמים‪   .‬‬
         ‫ד‪ 	.‬הבבלי גם הניח כאן את הלקח המוסרי של הסיפור‪ ,‬המנוסח כקל וחומר‪ ,‬לא בסתם כמו בירושלמי‪,‬‬

                                               ‫אלא בפיהם של 'חכמים'‪ ,‬כצופים בנעשה ומעירים את הערותיהם‪   .‬‬
         ‫ה‪ 	.‬בגרסת הירושלמי של האגדה נאמר שהכוהן ברח תחילה 'להר המלך'‪ .‬במקבילתה של הערה זו‬

                                                                      ‫המצויה בבבלי נאמר שהכוהן רץ 'לבית המלך'‪.‬‬
         ‫עם סיכום הבדלים אלה נוכל לקבוע ששלושת הראשונים תפקידם הוא להעצים את רושם המאורעות‬
         ‫ולהצביע על חומרתם הפרוצדורלית והמוסרית‪    .‬הבבלי כאן משמש מעין עורך ספרותי האמון על‬
         ‫הקישוט האסתטי ועל הרטוריקה‪ .‬ההבדל הרביעי הוא בעל אופי אחר‪ .‬הוספת החכמים המבקרים את‬
         ‫מעשי קודמיהם בארץ־ישראל‪ ,‬כפי שהעיר קלמין‪ ,‬מטרתה היא פנים־בבלית ואין היא משקפת את‬

                                ‫הגרעין המקורי של הסיפור או את המציאות ההיסטורית שאותה היא מתארת‪   .‬‬
         ‫ההבדל האחרון הוא לדעתי המעניין ביותר‪ .‬לשאלה מדוע בורח חוניו להר המלך‪ ,‬מקום הנזכר פעמים‬
         ‫רבות בספרות חז"ל אך איננו ניתן לזיהוי‪    ,‬אין תשובה ברורה‪ ,‬אך יש להניח ש'בית המלך' של הבבלי‬
         ‫כאן הוא תיקון מכוון‪ .‬ייתכן שבית המלך שאליו בורח חוניו הוא ביתו של המלך התלמי פילומטור‪,‬‬
         ‫שאצלו הוא מבקש מפלט‪ .‬ואכן לפי יוספוס (הן בקדמוניות והן במלחמת)‪ ,‬ברח חוניו אל המלך תלמי‪,‬‬
         ‫ורק לאחר הסכמתו הקים את המקדש (או המזבח) בלאונטופוליס‪ .‬ייתכן שלאור מידע זה‪ ,‬שאולי היה‬

                                                                                 ‫בידי הבבלי‪    ,‬נעשה התיקון בטקסט‪.‬‬

                                                                                                        ‫קלמין‪ ,‬בבל היהודית‪ ,‬עמ' ‪.77‬‬    ‫‪	63‬‬
                                                                                                               ‫חכם‪ ,‬נחוניון‪ ,‬עמ' ‪.449‬‬  ‫‪6	 4‬‬
                                                                                                                                       ‫‪6	 5‬‬
                                                                                                        ‫קלמין‪ ,‬בבל היהודית‪ ,‬עמ' ‪.78‬‬    ‫‪	66‬‬
                                                                                                                      ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.62–61‬‬   ‫‪6	 7‬‬
                                                                                                                                       ‫‪6	 8‬‬
                                                                                                ‫וראו גם חכם‪ ,‬נחוניון‪ ,‬עמ' ‪.453–452‬‬     ‫‪	69‬‬
                                                   ‫קלמין‪ ,‬שם‪ ,‬בפרק כולו (עמ' ‪ ,)85–60‬אך בעיקר לעניין המקור שלנו‪ ,‬בעמ' ‪.77‬‬
     ‫על הר המלך בסיפורי ינאי ראו גם בסקירה בנספח ינאי המלך בבבלי בערך הקרע עם הפרושים‪ ,‬הערה ‪ .227‬וראו עוד‬                              ‫‪7	 0‬‬

                                                                                                 ‫ינקלביץ‪ ,‬הר המלך; שחר‪ ,‬הר המלך‪.‬‬
                                                                                                                        ‫ראו מבוא‪ ,‬ח‪.2‬‬

‫‪217‬‬
   223   224   225   226   227   228   229   230   231   232   233