Page 223 - josephus volume one

‫ןליא לט‬

‫חוניו על פי המשנה (מותר) ועל פי התוספתא (פסול)‪ .‬שני הסיפורים מסתיימים בלקח מוסרי בדבר‬
‫רדיפת שררה‪.‬‬

‫על פי הברייתא בבבלי ניכרים שלושה הבדלים עיקריים בין שיטת ר' מאיר לשיטת ר' יהודה‪.‬‬
‫(א) לשיטת ר' מאיר‪ ,‬האיש שנתמנה לכהונה גדולה היה חוניו‪ ,‬והוא נאלץ לברוח למצרים עקב דיבה‬
‫שהוציא עליו אחיו‪ .‬לשיטת ר' יהודה ויתר חוניו בתחילה על הכהונה ולא נתמנה לכוהן גדול‪ ,‬אבל‬
‫לבסוף קינא והעליל על אחיו‪ ,‬והוא נאלץ לברוח מפני שמזימתו נתגלתה‪( .‬ב) משום כך‪ ,‬לשיטת ר'‬
‫מאיר הסיפור מסתיים בקל וחומר‪' :‬מה זה שלא ירד לה כך‪ ,‬היורד לה על אחת כמה וכמה'‪ ,‬כלומר‬
‫נראה שהכוונה היא‪ ,‬שאם כך נוהג מי שלא התנסה כלל בשררה (=האח שלא נתמנה ובכל זאת העליל‬
‫על אחיו)‪ ,‬על אחת כמה וכמה מי שטעם טעמה של שררה והודח ממנה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬לשיטת ר' יהודה‬
‫הסיפור מסתיים בקל וחומר‪' :‬מה זה שברח ממנה כך‪ ,‬המבקש לירד לה על אחת כמה וכמה'‪ ,‬כלומר אם‬
‫כך נוהג מי שמלכתחילה ויתר לגמרי על הכהונה (חוניו‪ ,‬שלבסוף בכל זאת העליל על אחיו)‪ ,‬על אחת‬
‫כמה וכמה מי שמלכתחילה מבקש לעצמו משרה רמה‪( .‬ג) הבדל מרכזי לענייננו הוא‪ ,‬שלשיטת ר' מאיר‬
‫נבנה המזבח של חוניו לשם עבודה זרה‪ ,‬ואילו לשיטת ר' יהודה המזבח נבנה לשם שמים‪ ,‬בהסתמך על‬

‫הפסוק מישעיהו שניבא את הקמתו‪.‬‬
‫גרסת הירושלמי בברייתא קרובה לזו של הבבלי בכל הנוגע למאפיין הראשון של שיטות ר' מאיר‬
‫ור' יהודה‪ ,‬אך שני המאפיינים האחרים מוחלפים‪ .‬המאפיין הדומה הוא‪( :‬א) בדומה לגרסת הבבלי‪ ,‬גם‬
‫על פי גרסת הירושלמי‪ ,‬לשיטת ר' מאיר‪ ,‬האיש שנתמנה לכהונה גדולה היה נחוניון‪/‬חוניו‪ ,‬והוא נאלץ‬
‫לברוח למצרים בשל דיבה שהוציא עליו אחיו‪ ,‬ולשיטת ר' יהודה היה נחוניון‪/‬חוניו האח המקנא‪ ,‬מוציא‬

‫הדיבה‪ ,‬ולא זה שנתמנה לכוהן גדול‪.‬‬
‫המאפיינים המוחלפים הם‪( :‬ב) הקל וחומר המובא על שיטת ר' מאיר בא בירושלמי על שיטת‬

‫ר' יהודה‪ ,‬ולהפך‪ ,‬כפי שמבהירה הטבלה הבאה‪:‬‬

‫ומה זה שברח ממנה כך‪ ,‬המבקש‬ ‫בבלי‬ ‫והרי הדברים קל וחומ'‪ .‬ומה אם זה שברח‬ ‫ירושלמי‬
‫לירד לה על אחת כמה וכמה‪.‬‬ ‫‪ 2‬ר' יהודה‬ ‫מן השררה‪ ,‬ראו היאך נחזר עליה בסוף‪ ,‬מי‬ ‫‪ 1‬ר' מאיר‬

‫שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה‪.‬‬

‫‪ 1‬ר' מאיר מה זה שלא ירד לה כך‪ ,‬היורד‬ ‫והרי הדברים קל וחומ'‪ .‬ומה אם מי שלא נכנס‬ ‫ר' יהודה‬ ‫‪2‬‬
‫לה על אחת כמה וכמה‪.‬‬ ‫לשררה‪ ,‬ראו היאך העשיא את יש' לע'ז‪ ,‬מי‬
‫שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה‪.‬‬

‫לפי הירושלמי‪ ,‬שני נוסחי הקל וחומר בסוף שתי גרסות הסיפורים עוסקים במי שבורח מן ה'שררה' ובמי‬
‫שנכנס או לא נכנס אליה‪ .‬בבבלי הניסוח עמום יותר‪ ,‬שכן 'שררה' אינה נזכרת בפירוש‪ .‬עמידה על פשרו‬
‫של הלקח לגרסותיו יכולה להסתייע בפתגם מן הירושלמי‪ ,‬שהצביע עליו נח חכם‪ ,‬ובו מופיעים שני‬

‫המונחים‪' ,‬שררה' ו'ירידה לה' יחדיו‪:‬‬

‫אמ' רבי יושוע בן קבסיי‪ :‬כל ימיי הייתי בורח מן השררה‪ .‬עכשיו שנכנסתי‪ ,‬כל מי שהוא בא‬

‫‪ 5 0‬חכם‪ ,‬נחוניון‪ ,‬עמ' ‪ ,453–452‬והערה ‪.43‬‬

‫‪212‬‬