Page 231 - josephus volume one
P. 231
ןליא לט
קשר ספרותי אחר בין סיפור חנניה בן אחי ר' יהושע לסיפור ייסוד המזבח באלכסנדריה הוא ששניהם
מגובים בנבואה מישעיהו :סיפור חנניה בן אחי רבי יהושע בפסוק החיובי 'ִּכי ִמִּצּיֹון ֵּת ֵצא תֹו ָרה ּו ְד ַבר ה'
ִמירּו ָׁש ִָלם' (ישעיהו ב ,)3המתעוות בסיפור לנוסח הסטירי 'כי מבבל תצא תורה ודבר ה' מנהר פקוד',
ובסיפורנו ,על הקמת המזבח בארץ מצרים ,בפסוק השלילי מישעיהו יט ַּ' :9בּיֹום ַההּוא ִי ְה ֶיה ִמ ְזֵּב ַח ַלה'
ְּבתֹוְך ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָר ִים ּו ַמֵּצ ָבה ֵא ֶצל ְּגבּו ָלּה ַלה'.
ההקשר בירושלמי ובבבלי
ההקשר שבו מסופר הסיפור על נחוניון והמזבח בירושלמי שונה מאוד מן ההקשר שבו מסופרת האגדה
על חוניו והמזבח בבבלי .בירושלמי מסופרת פרשת נחוניון ואחיו שמעון במסכת יומא במהלך דיון
בשילוח השעיר למדבר ביום הכיפורים ,שבו מעורב שמעון הצדיק ,אבי נחוניון .אולם העורכים הבבלים
קשרו את הסיפור כולו למשנה ,מנחות יג ,י ,העוסקת ב'בית חוניו' .נדון תחילה בברייתא בהקשרה
הירושלמי ואחר נראה מה עשה הבבלי.
הירושלמי פותח בסיפור משעשע על השעיר המשתלח ועל שמעון הצדיק' :כל ימים שהיה שמעון
הצדיק קיים לא היה מגיע [השעיר המשתלח] למחצית ההר עד שנעשה איברין איברין .משמת שמעון
הצדיק היה בורח למדבר והסרקיין אוכלים אותו' (ירושלמי ,יומא ו ,ג [מג ע"ג] ,עמ' .)590סיפור זה אינו
ידוע ממקור אחר ,אך הוא מתקשר היטב לסימנים אחרים הקשורים לשעיר המשתלח שהירושלמי מונה,
אשר חדלו להתקיים עם מות שמעון הצדיק .בהמשך מביא הירושלמי ברייתא המוכרת לנו מתוספתא
סוטה ,שאף היא מונה אותות חיוביים שהתקיימו עד ימיו של שמעון הצדיק וחדלו להתקיים עם מותו
(השוו תוספתא ,סוטה יג ,ז) .הירושלמי משתמש בברייתא זו כדי לפתוח בקינה על האירועים שהביאו
את החורבן וראשיתם במותו של שמעון הצדיק .בסופן של מסורות אלה מספר הירושלמי את פרשת
קנאת האחים ,בני שמעון הצדיק ,שהתעוררה לאחר מותו וגרמה לייסוד המזבח באלכסנדריה .סיפור זה
מטרתו להצביע על כך שאפילו על בית שמעון הצדיק עצמו לא פסחה הרעה .גם הקמת המזבח בחוץ
לארץ הוא מן הסימנים המבשרים את הקץ .מעניין להשוות קישור זה אל ההקשר שבו מספר יוספוס
על ייסוד בית חוניו .לשיטתו של יוספוס במלחמת היהודים ,הקמת המקדש החלופי הזה הוא המאורע
הראשון המבשר את מלחמת החורבן .והנה גם בירושלמי מצטרף אירוע הקמת המזבח במצרים אל
סימני החורבן הנמנים לפניו ,והוא כמובן הקדום שבהם.
מקבץ מסורות דומה מאוד מופיע גם בבבלי במסכת יומא ,אם כי לא בזיקה לאותה המשנה .בעוד
שהירושלמי פותח את רצף המסורות בהתייחס למשנה המתארת את שילוח השעיר למדבר (משנה,
יומא ו ,ג) ,הבבלי קושר רצף זה למשנה העוסקת בגורלות ,שלפיהם נקבע איזה שעיר הוא לשם ואיזה
לעזאזל (משנה ,יומא ד ,א) .מסתבר שקיבוץ המסורות יחד למרקם אחד קדם לשיבוצן בצמוד למשנה
מסוימת ,אך הקשר שלהן למסכת יומא ולשעיר המשתלח היה מובן מאליו .בטבלה הבאה מוצג סדר
המסורות ,הקשר שלהן לתוספתא ,סוטה יג ,ז-ח ,ופעולות העריכה וההוספה שעשו בהן התלמוד הבבלי
והתלמוד הירושלמי:
83וראו עוד על אותות אלה בערך פתיחת שערי המקדש.
8 4וראו גם חכם ,נחוניון ,עמ' .456–455
220
