Page 26 - josephus volume one
P. 26
מבוא
בשני הקורפוסים השונים הללו .לכן יש לתת את הדעת בראש וראשונה לשאלת מקורותיו של יוספוס
ולדעות השונות שרווחו ועדיין רווחות במחקר בנושא זה.
שאלת המקורות של יוספוס נידונה בהרחבה באחרית המאה הי"ט ,בעקבות הופעת מהדורתו
המדעית של בנדיקט ניזה לכתבי יוספוס ,בשנים .1895-1885בדיון נטלו חלק בעיקר חוקרים מהעולם
האקדמי הדובר גרמנית ,שכתבו עבודות מחקר מקיפות על מקורותיו של יוספוס ,ובראשם היינריך
בלוך ,יוסטוס פון דסטינון ,גוסטב הלשר וריכרד לאקיר .גישה זו אף זכתה לכינוי גרמני למדני -
( Quellenkritikביקורת המקורות) .אף שחלק ממסקנותיה של אסכולה זו אינן מקובלות עלינו ,הרי
הבסיס שהניחו לחקר מקורותיו של יוספוס משמש יסוד שעליו ביססנו את טענותינו במהלך ספר זה.
שאלת הלגיטימיות של העיסוק במקורותיו של יוספוס מצויה שנים אחדות בחזית המחקר .השימוש
בביקורת המקורות כדי להסביר קשיים וסתירות בכתבי יוספוס נידון לאחרונה בקיתונות של רותחין
בידי חוקרים שונים ,בעקבות האופנה המחקרית הרווחת בתחומים רבים לנוע 'מגנזיס לפואזיס' ,כלומר
לזנוח את שאלת התהוותם של טקסטים לטובת ביקורת העריכה -ההתבוננות במכלול הספרותי
כנתינתו .מגמה זו ,שראשיתה בזרם של 'הביקורת החדשה' ( )new criticismבאמצע המאה הכ' ,דגלה
בקריאה צמודה של הטקסט לגופו ובהתעלמות מנתונים שמחוץ לו ,ובכלל זה תולדות התהוותו .
מגמה זו התעצמה במחצית השנייה של אותה מאה מכוחה של התפיסה הפוסט־מודרנית השוללת את
מציאותה של 'אמת' כלשהי -אפילו אמת טקסטואלית -בבסיסם של הטקסטים ,וכופרת ביכולתנו
לשחזר התהוות כלשהי -ולו התהוותו של חיבור -כפי שהייתה .כנגד החיפוש אחר תולדותיו של
הטקסט מציעה אפוא 'ביקורת העריכה' להתחקות אחר האידאולוגיה והרטוריקה של החיבור הערוך
ואחר תפקידן המשוער של אלה בשיח עם קהל הנמענים .
ראש המדברים בגנות מחקר המקורות של יוספוס ,סטיב מייסון ,קבע ש'סוג מחקר כזה איננו
עוסק במטרותיו ובמגמותיו של יוספוס כסופר משום שתרומתו נתפסת [ביחס לתרומת מקורותיו]
בלוך ,מקורות. 5 5
דסטינון ,מקורות. 5 6
57
הלשר ,יוספוס. 58
לאקיר ,ההיסטוריון היהודי. 5 9
ראו שטרנברג ,הפואטיקה ,עמ' .14 6 0
מאמר פורץ דרך הנחשב למייצג של הגות זו הוא מאמרם של וימסאט ובירדסלי ,טעות מכוונת .לפרטים ראו סקירתו של
שטרנברג ,שם ,במבוא ,בעיקר עמ' ,23-7וביקורתו על גישה זו. 61
בתחום חקר המקרא מזוהה 'הגישה הספרותית' ,ובצדק ,בראש ובראשונה עם התאוריה החלוצית של מאיר שטרנברג,
אבל ראו את הסתייגותו במבוא ,שם ,מההולכים בעקבותיו שהקצינו ושיטחו את תפיסתו .גם מבט ספרותי הוליסטי על
המקרא אינו יכול להתעלם ,כדבריו ,מהמוסכמות שנהגו בהקשר ההיסטורי שבו נכתב הטקסט וממקרים בולטים שבהם
הפילולוגיה ,ולא הניתוח הספרותי ,היא הפתרון המתבקש .גם בתחום של חקר חז"ל אנו עדים למעתק מן הביקורת
הגבוהה אל הגישה הספרותית הסינכרונית ,החוקרת את העקרונות הרעיוניים שביסוד עריכתן של חטיבות שלמות.
בשנות השמונים של המאה הקודמת ערער פטר שפר על עצם האפשרות לחקור חיבורים מובחנים בספרות חז"ל ,וטען
שאפשר לעשות כן רק באשר למקורות ומסורות ששוקעו בהם ומסורות עריכה שונות ומתחרות שלהם (שפר ,מצב
המחקר) .כנגדו טען חיים מיליקובסקי ,שהחיבורים הערוכים הללו הם בבחינת ישויות מוגדרות ויציבות הראויות למחקר
ספרותי כמכלול (מיליקובסקי ,מצב המחקר) .מבט ספרותי במובהק על עקרונות העריכה של החיבורים הללו התחדש
לאחר כעשור ,ראו למשל את עבודותיהם של אברהם וולפיש (וולפיש ,עריכה ,ובמאמרים רבים) ,ונעם זהר (זהר ,עריכה).
לסקירה של התפתחות זו בחקר המשנה ראו פורסטנברג ,טהרה וקהילה ,עמ' .14–2
15
