Page 291 - josephus volume one
P. 291

‫נעם ורד‬

‫בחיבור זה מכוון כנראה לכיבוש ירושלים‪' :‬אחר תרמס'‪   1 .‬פשר זה עוסק בנושאים קרובים להפליא‬
‫לנושאיה של אגדת ינאי‪ :‬כיבושיו של המלך ינאי‪ ,‬רדיפתו את הפרושים‪ ,‬חלקם של הפרושים במשבר‬
‫בינם לבין המלך (בהיותם בוגדים ומורדים בעיני המחבר)‪ ,‬וויכוח בין־כתתי חריף‪   1 .‬גם השוואה זו מעלה‬

   ‫שהאגדה התלמודית משתמשת במינוח מובהק של המחלוקת הבין־כתתית של המאה הא' לפה"ס‪.‬‬
‫ה‪ 	.‬רמז אפשרי נוסף לזמנו ולגיבורו של הסיפור הוא אולי שמו של הגיבור השלילי‪ ,‬אלעזר בן פועירא‪ .‬על‬
‫זהותו האפשרית של גיבור זה עם אלעזר בן פכורה‪/‬פחורה‪ ,‬כוהן אלים בן דורו של יוחנן הורקנוס שנטל‬

                                     ‫מעשרות בזרוע‪ ,‬לפי הירושלמי‪   1 ,‬כבר העיר גרץ ורבים בעקבותיו‪  1 .‬‬

                                                                                ‫מקורה של האגדה‬

‫לאור צביונה הפרו־פרושי של האגדה‪ ,‬כיצד יש להבין את בחירתו של המספר במונחים ובניסוח‬
‫המאפיינים במובהק את השיח המוכר לנו מספרות קומראן? אהרן שמש וכנה ורמן הציגו כמה דוגמאות‬
‫לרטוריקה כתתית המשמשת גם את חז"ל בטענות הנגד שלהם‪ .‬כך למשל העירו כי 'חברי הכת לא היו‬
‫היחידים שביקרו את יריביהם‪ .‬חכמים לא היו אדישים כלל לשיטות הפרשנות של יריביהם‪ ...‬האם נוכל‬
‫להסיק שחכמים השתמשו בכוונה בביטוי "מגלה פנים בתורה" כדי לתאר מדרש צדוקי‪ ,‬מפני שידעו שבין‬
‫יריביהם היו שקראו לפירושיהם לתורה "גילוי נסתרות"?'‪ .‬דומה שגם הסיפור הנידון כאן חושף רטוריקה‬

                ‫שהייתה משותפת לשתי הספרויות ושוקעה בכתבי קומראן מזה‪ ,‬ובספרות חז"ל מזה‪  1 .‬‬
‫מחבר האגדה שלנו השתמש בכוונה תחילה במינוח ובכינויי הגנאי שרווחו בפי יריביו‪ .‬אין בכוונתי‬
‫לטעון שמחבר זה הכיר את החיבורים הכתתיים שנתגלו בקומראן דווקא‪ ,‬אלא שנזקק לאוצר מילים‪,‬‬
‫טיעונים‪ ,‬אסטרטגיות ויכוח וכינויי גנאי שרווחו בוויכוחים הפוליטיים הפנימיים בחברה היהודית של‬

                                                                                               ‫ימי הבית השני‪.‬‬
‫אויבי הפרושים נהגו לכנותם אנשי לצון ועדת בליעל‪ .‬מחברנו נקט אותה לשון עצמה בתארו את‬
‫היריב הצדוקי‪' :‬איש לץ‪ ,‬רע ובליעל'‪ .‬עדת היחד האמינה שחבריה הם 'אנשי האמת עושי התורה'‪  1 ,‬‬
‫חכמי ישראל‪' :‬ויקם מאהרן נבונים ומישראל חכמים'‪   1 .‬מחברנו השתמש כמעט באותן מילים כדי‬
‫ללמד שהפרושים הם הם 'חכמי ישראל' האמתיים‪ ,‬שבהיעדרם העולם שמם מתורה‪ .‬בעוד כתות שונות‬
‫התפארו בהיבדלות מכוונת מן הציבור‪ ,‬האגדה שלנו מצהירה שהפרושים הם שהבדילו את עצמם‪ ,‬אלא‬

                                                       ‫‪ 1	 57‬ראו ברין‪ ,‬פשר נחום‪ ,‬עמ' ‪ ,49‬הערה ‪ ,47‬עמ' ‪.141-140 ,122-120 ,87‬‬
‫‪ 1	 58‬לסיכום הנושאים הללו ולביבליוגרפיה מפורטת ראו הורגן‪ ,‬פשרים‪ ,‬עמ' ‪ .162-158‬ראו גם ברין‪ ,‬פשר נחום‪ ,‬פרקים ‪,6 ,4‬‬

                                                                                                              ‫‪ 8‬והנספח לפרק ‪.5‬‬
‫‪ 	159‬ירושלמי‪ ,‬מעשר שני ה‪ ,‬ט (נו ע"ד)‪ ,‬עמ' ‪ = 310‬סוטה ט‪‌ ,‬י(ב)‌[א] (כד ע"א)‪ ,‬עמ' ‪ .948‬מעניין שגם שם נלוה אליו גיבור‬

                        ‫נוסף ‪ -‬אחיו? ‪ -‬ושמו יהודה בן פכורה (סוטה‪ :‬פכורה‪ ,‬מעשר שני‪ :‬פטירה ל פחורה ר פתירה ד)‪.‬‬
‫‪ 1	 60‬גרץ‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ .688‬ראו ליברמן‪ ,‬תוספתא כפשוטה‪ ,‬ח‪ ,‬עמ' ‪ ,749-748‬והערות ‪ ,44-43‬והפניות נוספות אצל‬
‫באומגרטן‪ ,‬ספרות חז"ל כמקור להיסטוריה‪ ,‬עמ' ‪ ,40‬הערה ‪ .94‬נראה שזיהוי זה היה מקובל גם על גדליה אלון‪ .‬ראו אלון‪,‬‬

                                                                                                            ‫ביקורת‪ ,‬עמ' ‪.95-94‬‬
‫‪ 	161‬שמש וורמן‪ ,‬הנסתרות וגילוים (אנגלית)‪ ,‬בעיקר עמ' ‪ ,427-423‬הציטוטים מעמ' ‪ .425 ,423‬למקבילה חלקית בלבד‬

                                                  ‫להיגדים אלה ראו שמש וורמן‪ ,‬הנסתרות וגילוים (עברית)‪ ,‬עמ' ‪.482-481‬‬
                                                                                                           ‫‪ 	162‬פשר חבקוק ז ‪.11-10‬‬

                                                            ‫‪ 	163‬ברית דמשק ו ‪ 4Q266=( 3-2‬קטע ‪ 4Q267 ;8–7 ,2‬קטע ‪ 3‬ב‪.10 ,‬‬

                                                                                                                                    ‫‪280‬‬
   286   287   288   289   290   291   292   293   294   295   296