Page 293 - josephus volume one
P. 293
נעם ורד
זה ,ראוי להעיר כי הצורה 'וקטל' החוזרת בה כמה פעמים לציון פעולה יחידה בעבר (וכבש ,וקרא ,ואמר,
והעלו ,ואכלו) היא אמנם פוסט־קלסית -אופיינית ללשון המקרא המאוחרת וללשון המגילות -אך
אינה מצויה בלשון חכמים ,הנוקטת תדיר 'קטל' בתחילת משפט (כך מצינו להלן :אמר לו ,הקים להם,
היה שם).
רק משורה 6והלאה נקרים בסיפור המאפיינים המקראיים שהוזכרו בדיוננו לעיל .יחידה זו פותחת
ברצף התיאורים בעל הצביון המקראי' :איש לץ ,רע ובליעל' 1 .רצף ההיקרויות של עתיד מהופך עד
סופו של הסיפור נעדר כאמור כל ֵר ַע בלשון חכמים .עם זה ,בצד הפעלים הללו (ויאמר ,ויאמר ,ויבוקש,
ויבדלו ,ותוצץ ,ויהרגו) אנו מוצאים פעלים בעבר רגיל (אמר ,הקים ,היה ,בא ,החזיר) .בצד אוצר הלשון
המקראי (בזעם ,רמסם) ניכרות כמה תופעות שהן מצד אחד מאוחרות מלשון המקרא הקלסית ,אבל
מצד אחר נעדרות מלשון חכמים ,כלומר הן מאפיינות את לשון המקרא המאוחרת או את לשון המגילות.
הנוסחה 'והיה שם איש ...ושמו '...מצויה בלשון המקרא המאוחרת ובחיבורים בתר־מקראיים ,ונדירה
בלשון חז"ל .הפועל 'הקם' במשמעו כאן נעדר לחלוטין מן המקרא ,אבל נקרה בלשון הבית השני ופעם
או פעמיים בלשון המשנה.
עם זה ,האגדה עשירה גם בתכונות לשוניות הרווחות בלשון חכמים ובכמה מקרים אף ייחודיות
לה .הצירופים 'כתר כהונה'[' ,ציץ] בין עיניך/עיניו'' ,זקן אחד' אופייניים במובהק לספרות חז"ל .המילה
היוונית 'הדיוט' ( )ἰδιώτηςאינה מוכרת בעברית שלפני ספרות חז"ל .גם המילה 'כך' ,לעומת 'ככה'
המקראית ,נתחדשה בלשון חכמים .הצירוף של בינוני פועל עם פועל מהשורש 'היה' לציון עבר מתמשך
('היו אומרים') אופייני מאוד ללשון חכמים ,אם כי הוא מוכר בהיקרויות נדירות גם בלשון המקרא
המאוחרת וברובד הלשוני של ימי הבית .צורות כגון 'נשבית' מקורן בלשון חז"ל והן לא נודעו בעברית
הקדומה ממנה .השימוש בבינוני פעיל כדי לציין אפשרות בעתיד במשפט תנאי ('אם אתה שומע')
אופייני ללשון חכמים .מעניין שהדיאלוג 'ומה אעשה? אמר לו :אם אתה שומע לעצתי ,רמסם' הוא
כמעט זהה לדיאלוג המופיע באגדה תלמודית אחרת 1 .הביטוי 'מה י/תהא עליה/יו/יהם' רווח בספרות
חז"ל ,בעיקר בבבלי .העתיד המקוצר של הי"ה (יהא /תהא) נתחדש בלשון חכמים .המילה 'הרי' ,הצירוף
'קרן זוית' והשורש חז"ר ('החזיר את התורה') אינם מוכרים לפני ספרות חז"ל .המילה 'עולם' משמשת
באגדה במשמעות 'תבל' ,כבלשון חכמים ,ולא במובן 'נצח' כבלשון מקרא .המליצה 'החזיר ...ליושנה'
מוכרת משני הקשרים נוספים בספרות חז"ל.
נראה שניסיון לחלק את האגדה ליחידות ולייחס כל יחידה לתקופה נפרדת לא יצלח ,שכן גם חלק
הארי ה'מקראי' כביכול של האגדה הוא תרכובת בלתי ניתנת להפרדה של מוקדם ומאוחר .כפי שהודגם
לעיל ,כמה מהתופעות של לשון חכמים בסיפור יסודן בעברית המקראית המאוחרת או בלשון הבית
השני .עם זה ,לא מעט מאפיינים לקסיקליים ותחביריים של הסיפור מוכרים מלשון חז"ל בלבד ואינם
נקרים בשום ספרות קודמת.
אין ספק שהיסודות המקראיים הקלסיים בסיפור אינם משקפים את לשונו הטבעית של המספר,
ייחודיים ללשון חכמים ואינם ידועים לפניה( :א) הפתיחה 'מעשה ב ,'...שאינה ידועה בשום קורפוס עברי לפני ספרות
חז"ל; (ב) השורש חז"ר ,ככל הנראה ארמיזם ,שבניגוד לפועל שו"ב רווח בלשון חכמים ,אך אינו מופיע לעולם במקרא או
בלשון המגילות .להרחבה ולספרות ראו נספח א.
1 69ראו הדיון לעיל .להרחבה ולספרות בכל תופעות הלשון שיימנו להלן ראו נספח א.
' 170מה אעשה? אמר לו ,אם אתה שומע לעצתי גרשה' ,גטין נח ע"א .ראו שושני ,שוליית הנגר ,עמ' ,92הערה .24
282
