Page 297 - josephus volume one
P. 297
נעם ורד
נספח א :ללשונה של האגדה 1
תופעות ייחודיות לשון חכמים ( )MHה מתועדת גם [עברית מקראית קלסית ( ])CBH
עברית מקראית מאוחרת ( )LBH
בעברית ה מקראית ה מאוחרת ( )LBHללשון חכמים ( )MH
ולשון ה מגילות ( )QH
מעשה ב3 ינאי המלך2
צורת 'וקטל' :וכבש ,וקרא,
ובחזרתו ,והחזיר5 עבר רגיל :הלך ,אמר ,הקים ,היה ,בא ,החזיר ואמר ,והעלו ,ואכלו1
זקן אחד8
נשבית11 כרכים7 איש4
בינוני פועל בתוספת הפועל הי"ה לציון לץ ,בליעל (עברית מקראית קלסית)6
פעולה מתמשכת בעבר או נוהג קבוע,
והיה שם איש ...ו ...שמו (פעמיים)9
כמו :היה שמח ,היו אוכלים ,היו עסוקים,
שהיו אומרים ,והיה ...משתומם10
1ועם זה ,בלשון חכמים צורת קטל היא המשמשת תדיר בתחילת משפט (ראו להלן באגדה :אמר לו; הקים להם; היה שם) .ראו יוסטן,
נאו־קלסיציזם ,עמ' .149-148
2צירופים כאלה ,שבהם קודם השם לתואר 'מלך' ,רווחים בעברית המקראית המאוחרת ובלשון חכמים ,ופעם אחת במגילות קומראן ,בעוד
בלשון המקרא הקלסית התמורה 'מלך' כמעט תמיד באה לפני השם .ראו קוטשר ,מגילת ישעיהו ,עמ' ;340הורביץ ,בין לשון ללשון ,עמ'
.45בתפילה לשלום יונתן המלך מקומראן סדר המילים אופייני לעברית המקראית המאוחרת' :יונתן המלך' ( ,)4Q448 II:2; III:8וראו
אשל ,אשל וירדני ,חיבור מקומראן.
3ראו בנדויד ,לשון מקרא ולשון חכמים ,עמ' ;189הורביץ ,איוב ,עמ' ,469הערה .49
4המילה 'איש' מופיעה בכ"י אוקספורד ,367בדפוס הספרדי ובד"ו ודפוס וילנה .היא חסרה בכ"י מינכן ומוחלפת בכ"י וטיקן 111ב'אדם'
הרווח יותר (ראו חילופי הנוסח בראש הערך) .שימוש זה ב'איש' הוא חריג בספרות חז"ל .לשון חכמים ,להבדיל מעברית מקראית,
משתמשת תמיד ב'אדם' ככינוי הסיתום 'מישהו' (צרפתי ,הכתובות ,עמ' .)60-58בקומראן מצויות שתי הצורות ,אבל 'איש' המקראי רווח
יותר.
5השורש חז"ר הוא ככל הנראה ארמיזם ,ובניגוד לשורש המקראי שו"ב הוא רווח בלשון חכמים (הצורה הקלסית :בחזירתו) אך אינו מופיע
לעולם בלשון המקרא ובמגילות .ראו סגל ,דקדוק לשון המשנה ,עמ' ;108בנדויד ,לשון מקרא ולשון חכמים ,עמ' ;364 ,240 ,131קימרון,
בתוך ממ"ת ,עמ' .87
6המילים הללו הן בלא ספק מקראיות ואינן מופיעות אפילו פעם אחת בספרות חז"ל מחוץ לציטוטים מהמקרא (קימרון ,בתוך ממ"ת ,עמ'
.)84מונחים מובחנים וטעוני משמעות אלה נידונו לעיל בהרחבה .לעומתם ,התואר 'רע' המופיע באגדה בצמוד להם רווח בכל שכבות
העברית (קימרון ,שם ,עמ' .)87
7בנדויד ,לשון מקרא ולשון חכמים ,עמ' .182-181מילה זו מתועדת כנראה פעם אחת גם במגילות ( )4Q468g 5בהקשר של אזורי ספר או
מלחמה' :לחם את הכרכים' ,וכן באחת מאיגרות בר כוכבא ,מורבעת .2 ,43ראו ירדני ,אוסף ,א ,עמ' .157
8אין מאפיין מהותי בתר־מקראי בביטוי זה ,אבל אין הוא מופיע לעולם במקרא או במגילות קומראן ,בעוד בספרות חז"ל הוא מצוי יותר
ממאה פעמים ,בספרות התנאים והאמוראים כאחד .ראו גם לעיל ,הערה .100
9לשון זו היא עיבוד מאוחר של הנוסחה המקראית הקלסית' :ויהי איש ...ושמו .'...היא מופיעה רק בעברית מקראית מאוחרת ובחיבורים
בתר־מקראיים ,אבל נדירה בספרות חז"ל (ראו הורביץ ,איוב ,עמ' .470-469ראו מכילתא דר"י ,ויסע א; מכילתא דרשב"י טו ,כב) .על
האופי הבתר־גלותי של הביטוי 'איש יהודי היה בשושן הבירה' (אס' ב )5ראו בר־אשר ,איש יהודי .אני מודה לאהרן קולר על הפניה זו.
10רווח במיוחד בלשון חכמים ,אף שנקרה גם בעברית מקראית (סגל ,דקדוק לשון המשנה ,עמ' ;130בנדויד ,לשון מקרא ולשון חכמים,
184ברי שהאגדה לא נתהוותה לפני ימי ינאי ,ועל כן השימוש בלשון המקרא הקלסית מייצג בה בהכרח ארכאיזציה מכוונת.
השאלה היא ,האם ארכאיזציה זו בלולה בלשון הבית השני או בלשון חכמים ,כלומר האם המספר הוא דובר עברית מעין
זו המיוצגת בספרי המקרא המאוחרים ובלשון המגילות ,או דובר של לשון חכמים .משום כך חולקה הטבלה בין העברית
של בית שני מזה ,ולשון חכמים מזה ,והעמודה המרכזית מייצגת תופעות העשויות להשתייך לשתי שכבות הלשון.
הארכאיזמים המקראיים הקדומים נכללו בעמודה של לשון הבית השני ,ששילובן של מליצות מקראיות רווח בה.
286
