Page 298 - josephus volume one
P. 298

‫הדגאה לש הנושלל‬

     ‫תופעות ייחודיות‬          ‫לשון חכמים ( ‪ )MH‬ה מתועדת גם‬  ‫[עברית מקראית קלסית ( ‪])CBH‬‬
                                                            ‫עברית מקראית מאוחרת ( ‪)LBH‬‬
     ‫בעברית ה מקראית ה מאוחרת ( ‪ )LBH‬ללשון חכמים ( ‪)MH‬‬
                                                                         ‫ולשון ה מגילות ( ‪)QH‬‬
                      ‫אף‪ 13‬כך‪14‬‬
                                                                      ‫'ו"ו ההיפוך' (עברית מקראית‬
                     ‫הדיוט‪17‬‬     ‫אנו‪16‬‬                         ‫קלסית‪ .‬כאן‪ :‬ויאמר‪ ,‬ויאמר‪ ,‬ויבוקש‪,‬‬
                                 ‫של‪19‬‬
     ‫ומה אעשה? אמר לו‪ :‬אם‬                                          ‫ויבדלו‪ ,‬ויאמר‪ ,‬ותוצץ‪ ,‬ויהרגו)‌‪12‬‬
       ‫אתה שומע לעצתי‪20...‬‬      ‫כתר‪21‬‬
                              ‫מלכות‪23‬‬                                                        ‫הקם‪15‬‬
             ‫מה תהא עליה‪22‬‬
                                                                                            ‫בזעם‪18‬‬
                       ‫תהא‪24‬‬

     ‫עמ' ‪ ;545 ,538‬צרפתי‪ ,‬כתובות‪ ,‬עמ' ‪ ,)57-56‬וכן יותר מחמישים פעם במגילות (קימרון‪ ,‬העברית של המגילות‪ ,‬עמ' ‪ ;70‬מוראוקה‪ ,‬בינוני‪,‬‬
                                                                                                 ‫עמ' ‪ ;201-194‬מורג‪ ,‬העברית של קומראן‪ ,‬עמ' ‪.)160‬‬

     ‫‪ 1	 1‬פועל זה מופיע כאן בתצורה מובהקת של לשון חכמים ‪ -‬פועל בבניין נפעל שיש בו יו"ד (=צירי) בהברה האחרונה ‪ -‬שלא נודעה בעברית‬
                                          ‫המוקדמת יותר‪ .‬ראו בר־אשר‪ ,‬מחקרים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ;120‬ב‪ ,‬עמ' ‪ ,111-71‬בעיקר עמ' ‪ ,91-90‬והפניות שם‪.‬‬

     ‫‪ 1	 2‬אף שו"ו ההיפוך רווחת במגילות (אך לא בממ"ת! ראו סמית‪ ,‬ו"ו ההיפוך; קימרון‪ ,‬צורת עבר; הנ"ל‪ ,‬בתוך ממ"ת‪ ,‬עמ' ‪ ,)78‬היא נעדרת‬
                                                                                                        ‫לחלוטין מכל ספרות חז"ל‪ ,‬כפי שהערנו לעיל‪.‬‬

     ‫‪ 	13‬בעברית המקראית משמשות 'גם' (לעתים קרובות) ו'אף' (לעתים רחוקות)‪ .‬רק 'אף' מוכרת בלשון חכמים‪' .‬אף' רווחת גם בממ"ת‪ ,‬אבל‬
                                                                                         ‫נדירה בשאר ספרות קומראן (קימרון‪ ,‬בתוך ממ"ת‪ ,‬עמ' ‪.)97‬‬

     ‫‪' 	14‬כך' (להבדיל מ'ככה') אינה מופיעה לעולם במקרא‪ ,‬אלא רק בלשון חכמים (ראו הנמן‪ ,‬שאילות מקראיות‪ ,‬עמ' ‪ ;95‬בנדויד‪ ,‬לשון מקרא‬
     ‫ולשון חכמים‪ ,‬עמ' ‪ ;441 ,100‬בר־אשר‪ ,‬מחקרים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .)125‬במגילות אנו מוצאים שתי היקרויות מסופקות של מילה זו‪ ,‬ואחת עשרה‬

                          ‫פעם 'ככה' (ראו אבג‪ ,‬קונקורדנציה‪ ,‬עמ' ‪ .380‬אלישע קימרון‪ ,‬בדברים שבעל־פה‪ ,‬אינו מקבל את שתי הקריאות 'כך')‪.‬‬
     ‫‪ 	15‬הציווי 'הקם' במשמע 'השבע' הוא קרוב לוודאי ארמיזם המוכר רק מספרות הבית השני‪ ,‬ואולי פעם או פעמיים במשנה‪ ,‬ראו לעיל ליד‬

                                             ‫הערות ‪ 22‬עד ‪ .26‬עוד על שורש זה ראו פאול‪ ,‬דברי שלום‪ ,‬עמ' ‪ 287 ,143-142‬וספרות בהערות שם‪.‬‬
     ‫‪ 	16‬המילה 'אנו'‪ ,‬בניגוד ל'אנחנו'‪ ,‬מופיעה בתנ"ך פעם אחת בלבד‪ ,‬בגרסת 'כתיב'‪ ,‬בירמיהו מב ‪ .6‬ואולם בספרות התנאית זהו כינוי הגוף היחיד‬
     ‫לגוף ראשון רבים‪ .‬הוא רווח גם במגילות‪ ,‬להוציא ממ"ת‪ ,‬המעדיפה 'אנחנו' (סגל‪ ,‬דקדוק לשון המשנה‪ ,‬עמ' ‪ ;45‬בנדויד‪ ,‬לשון מקרא ולשון‬

                 ‫חכמים‪ ,‬עמ' ‪ ;698 ,133‬קימרון‪ ,‬ממ"ת‪ ,‬עמ' ‪ ;73‬קיסטר‪ ,‬אוצר מילים וסגנון‪ ,‬עמ' ‪ ;138‬מורגנשטרן‪ ,‬הכינויים הפרודים‪ ,‬עמ' ‪.)52‬‬
                                                                              ‫‪ .ἰδιώτης 	17‬רווח בספרות חז"ל אך נעדר לחלוטין ממגילות מדבר יהודה‪.‬‬

     ‫‪ 1	 8‬שורש זה מופיע כמה פעמים במגילות‪ ,‬גם כפועל וגם כשם (אבג‪ ,‬קונקורדנציה‪ ,‬עמ' ‪ ,)246‬אבל נעדר כמעט לגמרי מספרות חז"ל‪ ,‬למעט‬
     ‫בציטוט או בפרשנות לפסוקים‪ .‬רק שתי היקרויות עשויות להיות בשר מבשרו של שיח החכמים עצמם (ירושלמי‪ ,‬ביכורים ב‪ ,‬א (סד ע"ד)‪,‬‬

                                                                                                                         ‫עמ' ‪ ;353‬בבלי‪ ,‬ברכות ז ע"א)‪.‬‬
     ‫‪ 	19‬השימוש במילית 'של' לציון חומר שממנו עשוי חפץ הוא בתר־מקראי‪ ,‬בעוד במקרא נעדרת מילית זו באותו הקשר ('וויהם זהב' וכיוצא‬
     ‫בו‪ ,‬ראו למשל שמות כו ‪ ;37 ,32‬במדבר ז ‪ ,13‬או צורת הסמיכות כגון 'כלי כסף'‪ ,‬שמות ג ‪ ,)22‬ראו סגל‪ ,‬דקדוק לשון המשנה‪ ,‬עמ' ‪;200-198‬‬
     ‫בנדויד‪ ,‬לשון מקרא ולשון חכמים‪ ,‬עמ' ‪ .149‬במגילות נעדר בדרך כלל השימוש ב'של' ו'ש'‪ ,‬אף שברור מתוך כמה היקרויות נדירות‪ ,‬ביניהן‬
     ‫כמה דומות לזו הנידונה באגדה שלנו‪ ,‬שכינויי זיקה אלה התקיימו בשפה המדוברת של התקופה (קימרון‪ ,‬העברית של המגילות‪ ,‬עמ' ‪;83-82‬‬

                                                                                                                      ‫הנ"ל‪ ,‬ממ"ת‪ ,‬עמ' ‪.)96-95 ,84-83‬‬
     ‫‪ 	20‬המבנה 'אם אתה שומע'‪ ,‬המשתמש בבינוני פועל כדי לבטא אפשרות שטרם נתקיימה במשפט תנאי‪ ,‬אופייני ללשון חכמים (סגל‪ ,‬דקדוק‬
     ‫לשון המשנה‪ ,‬עמ' ‪ ;236-235‬אזר‪ ,‬תחביר‪ ,‬עמ' ‪ .)16-15‬במגילות אנו מוצאים את המבנה המקראי אם ‪ +‬יקטל‪ ,‬אבל אם ‪ +‬קטל רווח יותר‬

                                    ‫(קימרון‪ ,‬העברית של המגילות‪ ,‬עמ' ‪ .)85-84‬על התבטאות זהה במקום אחר בתלמוד ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪.170‬‬
     ‫‪ 2	 1‬כפי שצוין בגוף הערך‪ ,‬המילה 'כתר' מופיעה במקרא רק במגילת אסתר‪ ,‬בעוד בשאר ספרי המקרא אנו מוצאים 'עטרה' או 'נזר'‪ .‬במגילות‬
     ‫יש רק היקרות מסופקת אחת של מילה זו (‪ ,4Q509 97-98ii2‬אך קימרון דוחה קריאה זו‪ ,‬בדברים שבעל־פה)‪ ,‬ואילו'עטרה' נקרית שבע‬

                                                                                                                                    ‫פעמים‪ ,‬ו'נזר' שלוש‪.‬‬
     ‫‪ 	22‬הביטוי 'ו‌[‪ ]...‬מה י‪/‬תהא עליה‪/‬יו‪/‬יהם' נפוץ בספרות חז"ל‪ ,‬בעיקר בבבלי‪ .‬ראו למשל ברכות לח ע"ב; קידושין נב ע"ב; בשני המקרים ביחס‬
     ‫לתורה‪ .‬ראו גם ברכות סג ע"ב; פסחים כב ע"ב; תענית כז ע"ב‪ ,‬ועוד‪ .‬בספרות התנאית מופיע ביטוי זה פעמיים (תוספתא‪ ,‬פסחא ד‪ ,‬יד;‬

                                                                                           ‫מדרש תנאים לדברים יא ‪ .)14‬על הצורה 'תהא' ראו להלן‪.‬‬
     ‫‪ 	23‬בדומה לשמות עצם מופשטים אחרים המסתיימים בצורן ־ות‪ ,‬גם 'מלכות' היא 'מסימניה של העברית המאוחרת ושל הארמית בת‬
     ‫תקופתה'‪ .‬היא אופיינית רק לספרי המקרא המאוחרים ונפוצה בעיקר בספרות הבית השני ואחריה‌(להבדיל מ'ממלכה'‪' ,‬מלוכה' המשמשות‬

‫‪287‬‬
   293   294   295   296   297   298   299   300   301   302   303