Page 16 - etmol 61
P. 16

‫השדה להלחם בחגב מהבוקר עד הערב‪.‬‬              ‫את כל איזורי הארץ כולל העיר תל‪-‬‬              ‫ההרכבות )פרי הדר( ומשחית את‬
‫תלמידי בתי‪-‬הספר העבריים מיפו‬                 ‫אביב שטרם מלאו לה שש שנים‪ .‬תושבי‬             ‫השעורה‪ ,‬את הענבים והירקות‪ ...‬עיקר‬
                                             ‫העיר העברית הראשונה‪ ,‬גדולים כק­‬              ‫הסכנה נשקפת לימים הבאים כאשר‬
‫וירושלים גם הם נמצאים עכשיו ברובם‬            ‫טנים‪ ,‬גויסו מבתיהם עם סירים‪ ,‬מחב­‬            ‫יתבקעו הביצים אשר הארבה מטיל עכ­‬
‫במושבות כדי לעזור במלחמה זו‪ ...‬נלח­‬          ‫תות ופחים‪ ,‬כדי ליצור רעש ולגרום‬              ‫שיו בכל מקום והתולעים אשר ייצאו‬
‫מים בלי הרף ‪ -‬אולם עדיין אי‪-‬אפשר‬             ‫להפחדתו של הארבה ולגירושו‪ .‬ואמנם‬             ‫מהם יאכלו את יתר הפליטה אשר יש­‬
‫לדעת עד כמה תועיל המלחמה‪ .‬אחרי‬               ‫הארבה עלה ונעלם מן העיר אך לא לפני‬
‫מלחמה קשה והתאמצות יוצאת מגדר‬                                                                                        ‫איר הארבה״‪.‬‬
‫הרגיל באים בכל פעם מחנות מחנות של‬                   ‫שחיסל בה את כל הצומח הירוק‪.‬‬
‫חגבים חדשים מהכפרים הערביים ומ‪-‬‬              ‫מיד לאחר חג הפסח החלה המתקפה‬                   ‫אהרונסון ‪ -‬בראש המאבק‬
‫אדמת הבור שבסביבה וחובלים באכזר­‬             ‫•השלישית שהיתה תוצאת התבקעותם‬
                                             ‫של מיליוני ביצי הארבה שהטילו הנק­‬            ‫בקרב השלטונות התורכים התפתחה‬
         ‫יות בכל מה שפוגשים בדרכם״‪.‬‬          ‫בות בעת המתקפה הראשונה‪ .‬מכל עבר‬              ‫דאגה שמא הצבא יוותר ללא מזון ועל‬
                                             ‫החלו לעלות מיליוני זוחלים‪ ,‬שעדיין לא‬         ‫כן הוחלט לנקוט במלחמה כוללת במ­‬
‫בראשית חודש סיוון באה ההתקפה‬                 ‫עפו‪ ,‬אך אכלו את כל הנקרה בדרכם‪.‬‬              ‫זיק‪ .‬ב‪ 27-‬במרץ הזמין ג׳מאל פחה‪,‬‬
‫הסופית והאחרונה של הארבה‪ .‬חגבי‬               ‫כדי לחסלם חפרו האיכרים היהודים תע­‬           ‫המושל הצבאי של ארץ‪-‬ישראל וסוריה‪,‬‬
‫החסיל כיסו את פני הארץ וחיסלו את‬             ‫לות סביב החלקות החקלאיות‪ ,‬כדי לד­‬            ‫את אהרון אהרונסון לבוא מעתלית‪ ,‬שם‬
‫כל שאריות הצומח אשר נותר‪ .‬בעיני‬                                                           ‫ניהל חוות נסיונות‪ ,‬לירושלים‪ .‬אה‪-‬‬
                                                    ‫חוף לתוכן את הזוחלים ולקברם‪.‬‬          ‫רונסון קיבל מינוי לתפקיד המפקח הכל­‬
‫רבים ״הקיץ הקץ״‪ .‬מראה הארץ היה‬                                                            ‫לי למלחמה בארבה ברחבי הארץ וב­‬
‫מדכא והיאוש החל תוקף את האיכרים‪.‬‬             ‫עתון ״הפועל הצעיר״ מחודש אייר‬                ‫סוריה‪ .‬לצורך ביצוע משימתו ניתן‬
‫״הפעם ‪ -‬כותב משה סמילנסקי ‪ -‬לא‬               ‫תרע״ה‪ ,1915-‬דיווח תחת הכותרת‬                 ‫לאהרונסון ועוזריו חופש תנועה בכל‬
‫השאיר אחריו לפליטה אף שבולת אחת‬              ‫״ידי הכל עסוקות במלחמה באויב‬                 ‫רחבי הארץ‪ ,‬כולל המדבריות‪ ,‬והשלטון‬
‫בשדה‪ ,‬שלא הספיקו לאספה‪ ,‬ואף לא‬               ‫הנורא״ על אשר התרחש באותם ימים‪:‬‬              ‫העמיד לרשותו את עזרת הצבא‬
‫עץ אחד‪ .‬הוא )החסיל( אכל גם את‬                ‫״במושבות יהודה מתנהלת זה שבועות‬              ‫והמשטרה‪ ,‬הרכבות והדואר הצבאי וכן‬
‫שריגי העצים הדקים ולחך את קליפת‬              ‫אחדים מלחמה קשה עם החגב הקטן‬
‫הענפים‪ ,‬הענפים הלבינו תחילה ואחר‬             ‫שהספיק כבר להימלט מביצי הארבה‬                                    ‫את שרותי המברקה‪.‬‬
‫השחירו‪ .‬הכרמים והפרדסים הפכו‬                 ‫והתפשט במחנות כבדות ונוראות בכל‬              ‫עם כניסתו לתפקיד החל אהרונסון‬
‫לשדה קברות‪ .‬במקום עצים רעננים ‪-‬‬              ‫הארץ‪ .‬המלחמה עם החגב קשה מאד‪,‬‬                ‫לארגן את המאבק בארבה באופן יסודי‬
‫שלדים‪ .‬כגן עדן הארץ לפניו‪ ,‬ואחריו‬            ‫ואמצעי המלחמה פרימיטיבים למדי‪:‬‬               ‫ומדעי יותר‪ .‬בערב פסח אותה שנה‬
                                             ‫חופרים תעלות ובורות‪ ,‬מגרשים את‬               ‫התכנסו באולם הגימנסיה ביפו כ‪300-‬‬
                           ‫מדבר שממה״‪.‬‬                                                    ‫איש‪ ,‬רובם חקלאים ובעלי פרדסים‪,‬‬
                                                        ‫החגב לתוכם וסותמים בעפר‪.‬‬          ‫שבאו לשמוע הרצאה מפי אהרונסון על‬
‫ואז‪ ,‬לפתע ביום בהיר‪ ,‬עלו והתרומ­‬             ‫במושבות ידי הכל עסוקות במלחמה‬                ‫״הארבה והאמצעים להכחידו״‪ .‬חמישים‬
‫מו נחילי הארבה והסתלקו מהארץ כלא‬             ‫עם האויב הנורא הזה‪ .‬בתי הספר כמעט‬            ‫צעירים‪ ,‬בני המושבות‪ ,‬נבחרו לשמש‬
                                             ‫שהם סגורים ואנשים‪ ,‬נשים וטף יוצאים‬           ‫ראשי מטות אזוריים למלחמה בארבה‪.‬‬
‫היו האיכרים שבו לאדמותיהם ולמטעי‪-‬‬                                                         ‫אהרונסון עצמו ריכז את המאמץ בדרום‬
‫הם‪ ,‬וראה זה פלא‪ ,‬לאחר חודשים אח­‬                                                          ‫האךץ ותוך זמן קצר הדריך וגייס ‪15‬‬
‫דים הארץ שהיתה שממה ‪ -‬החלה להצ­‬                                                           ‫אלף בדואים ויושבי עךים למלחמה‬

                            ‫מיח שוב פרי‪.‬‬                                                                                    ‫באדבה‪.‬‬
                                                                                          ‫אהרונסון לא האריך ימים במשרתו‪.‬‬
‫ברכה מחורזת מארץ הקודש‬                                                                    ‫כאשר הגיע ליפו בעקבות התקפת האר­‬
                                                                                          ‫בה השניה‪ ,‬בחול המועד פסח של אותה‬
‫^ ^ ׳‪^:1‬‬                                      ‫זלמן דוד לבונטין‪ ,‬צעיר יהודי מקרמנצ׳וג‬      ‫שנה‪ ,‬הסתבר לו כי השלטונות אינם‬
                                             ‫שברוסיה‪ ,‬טען לתחיית עם ישראל בארצו‬           ‫נותנים עדיפות למאבק בארבה‪ .‬לדעתם‪,‬‬
               ‫על בנכם שנדד לארחות ימים‪,‬‬                                                  ‫עדיף שהערבים יצלו את הארבה‬
             ‫על כתותו רגליו בין זרים עמים‪.‬‬      ‫עוד לפני שפרצו ברוסיה הפרעות בשנת‬         ‫ויאכלוהו‪ .‬יתר‪-‬על‪-‬כן‪ ,‬בעצם המלחמה‬
                                             ‫‪ ,1881‬אותן פרעות המכונות ׳סופות בנגב׳‬        ‫בארבה נמצא לשלטון מקור חדש לסחי­‬
                ‫אבל עתה ליגונכם צא אמורו‪,‬‬                                                 ‫טת כספים‪ .‬הרקע היתה פקודה שיצאה‬
                  ‫ולחובבי ציון בגולה תספרו‪,‬‬         ‫שעוררו ביהודים רבים את המחשבה‬         ‫״המטילה חובה על כל איש ואיש מבן‬
                                             ‫להיאחז בארץ־ישראל ולחדש ימיה כקדם‪.‬‬           ‫‪ 15‬ומעלה ללקט לכל הפחות ששה רוטל‬
                ‫כי חפץ ה׳ בידי בנכם הצליח‪,‬‬    ‫ואילו לבונטין לא הסתפק לאחר הפרעות‬          ‫)רוטל ‪ 2.8 -‬ק״ג( מביצי הארבה‪ .‬כל מי‬
               ‫בארץ הקדש אבן הפנה להגיח‪,‬‬                                                  ‫שלא ילקט ולא ימסור את המשקל הזה‬
                                              ‫בדיבורים‪ .‬הוא אירגן שתי אגודות לישוב‬        ‫לרשות עד ‪ 15‬באפריל עליו לשלם מג׳י‪-‬‬
                 ‫לעמו זה הנודד שנות אלפים‪,‬‬     ‫ארץ־ישראל‪ ,‬בעירו ובעיר חארקוב‪ ,‬ויצא‬        ‫דה וחצי״‪ .‬רבים לא עמדו במשימה‬
                  ‫אחרי עזבו ארצו זה פעמים‪.‬‬                                                ‫ונאלצו לשלם את הקנס‪ .‬אהרונסון‬
                                                 ‫בשליחותן ארצה ב־‪ 26‬בפברואר ‪.1882‬‬         ‫התייאש מדרך פעולת השלטונות וחדש‪-‬‬
   ‫ומראשון־לציון הנני שולח לכם תמונתי‪,‬‬               ‫כאן ייסד יחד עם עולים אחרים אח‬       ‫יים לאחר שמונה לתפקידו התפטר ממנו‬
                   ‫לזכרון מזכרת לכם אהבתי‪.‬‬                           ‫המושבה ראשון־לציון‪.‬‬
                                                                                                                              ‫בכעס‪.‬‬
‫ש‪.‬ל‪.‬‬                                           ‫חמישה עשר חודש אחר עלייתו במאי‬
                                             ‫‪ 1883‬שיגר להוריו ברוסיה תצלום ועל גבו‬                 ‫התקפה נוספת‬

                                                                ‫כתב ברכה בצורה מחורזת‪:‬‬    ‫ההתקפה הנוספת של הארבה חלה‬
                                                                     ‫״להורי עטרת ראשי ־־‬  ‫בחול המועד פסח‪ .‬הפעם תקף הארבה‬

                                                             ‫חנחה שלוחה מארץ הקודש‪.‬‬
                                                  ‫מה׳‪ ,‬הורי היקרים‪ ,‬תהיו ברוכים אתם‪,‬‬

                                                           ‫כי ברכחכם מאתי לא חדלתם‪,‬‬
                                                          ‫בצאתי לדרכי אל ארץ הקודש‪,‬‬
                                                    ‫בהיפרדי מאתכם לפגי חמשה־עשרה‬

                                                          ‫אמנם דאגה ויגון רבות סבלתם‪.‬‬
                                                       ‫אף אגלי דמעה לא אחת היזלתם‪,‬‬

                                                                                          ‫‪16‬‬
   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21