Page 100 - peamim 46-7
P. 100

‫הירידה הרוחנית־דתית של הקהילה בספרד ן ‪97‬‬

‫את ההתפלספות באופן כללי‪ ,‬וב׳ספר האמונות‪ /‬שבו הוא מזכיר שורה של שמות‪,‬‬
‫והוא יורד לפרטי פרטים‪ .‬בחיבור האחרון סגנונו של שם טוב חריף הרבה יותר‪18,‬‬

                      ‫והוא מציע את התורה האווירואיסטית מתוך גינויה וסתירתה‪.‬‬
‫הבוחן את דברי הביקורת‪ ,‬המשתרעים בעיקר על פני השער הראשון והשני של‬
‫׳ספר האמונות‪ /‬מגלה ששם טוב בוחר שני דגמים מרכזיים כיעד להתקפה‪ .‬המודל‬
‫האחד הוא הרמב״ם‪ ,‬כמובן‪ :‬שם טוב מביא ציטוטים רבים מתוך ׳שמונה פרקים‪/‬‬
‫העוסקים במעמדה של הנפש השכלית ובשלמותה האינטלקטואלית‪ ,‬ומתוך ׳מורה‬
‫נבוכים‪ /‬כהצהרתו המפורשת‪ :‬׳והמחפש ימצא בשמונה פרקים שהקדים המחבר‬
‫לפירוש מסכת אבות וכן בספר מורה הנבוכים כאשר אביא עוד דעותיו‪ 19/‬הדגם השני‬
‫הוא ר׳ אברהם אבן עזרא‪ .‬כידוע‪ ,‬דברי ההגות של פרשן זה קצרים וסתומים‪ ,‬ולכן‬
‫איזכוריו ב׳ספר האמונות׳ אינם מלווים במובאות‪ .‬שמו של אבץ עזרא מופיע בביקורת‬
‫יותר משאר הנזכרים‪ ,‬הלא הם ר׳ יצחק אלבלג)פעמיים(‪ 20‬ורלב״ג)כנ״ל(‪ 2,.‬דעותיו‬
‫של אבץ עזרא מוזכרות ומותקפות למעשה במהלך החיבור כולו‪ ,‬כמו דעות הרמב״ם‪,‬‬
‫ולא רק בחלק הביקורתי שבראשית ׳ספר האמונות‪ /‬ובאלה מאשים שם טוב את אבץ‬

                                                                                      ‫עזרא‪:‬‬
                 ‫)א( ביאור סיפורים ונסים מקראיים כמתרחשים במראה הנבואה‪22.‬‬
‫)‪ p‬תפיסת ההשגחה המפקידה את האדם בידי הגורל האסטראלי‪ ,‬ומעמידה את האל‬

                                                       ‫כמשגיח רק על האדם ה׳כללי‪23/‬‬

‫ראה‪ :‬גוטליב‪ ,‬עמי ‪ .355-354‬בחריפות התקפתו‪ ,‬שם טוב ממשיך את יחסו של מקובל אחר‪ ,‬ר׳‬                            ‫‪18‬‬
‫יוסף בן שלום אשכנזי )שנדד גם לספרד(‪ ,‬בביקורת קשה ומפורטת על הפילוסופיה באמצע‬
‫המאה ה־‪ .14‬מקובל זה שלט אף הוא במשנה הפילוסופית ובמינוח שלה‪ ,‬ומתוך כך תקף אותה‪.‬‬                            ‫‪19‬‬
‫נראה שגם יחסו הדו־ערכי של שם טוב כלפי הרמב״ם מופיע כבר אצל ר׳ יוסף‪ .‬על גישתו‬                               ‫‪20‬‬
‫הביקורתית של ר׳ יוסף לפילוסופיה — ראה‪ :‬שלום‪ ,‬עמי ‪ ; 299-297‬ואידה; חלמיש‪ ,‬עמי ‪.23-21‬‬                        ‫‪21‬‬
‫נדמה שנושא רציפות הביקורת הקבלית על הפילוסופיה‪ ,‬וחותמה על חיי הקהילה בתקופה‬                                ‫‪22‬‬
‫הנדונה‪ ,‬טעון מחקר בפני עצמו‪ .‬אסתפק בדוגמא אחת‪ :‬ר׳ יוסף אבן שושן מתח ביקורת על‬
‫הפילוסופיה מתוך ההכרה בעליונותה של הקבלה‪ .‬ר׳ יוסף היה בן דורו הבוגר של הריב״ש‪ .‬ראה‪:‬‬                        ‫‪23‬‬
‫פירוש אבות‪ ,‬עמי ‪ :8-7 ,4‬הרשמן‪ ,‬עמי נח‪-‬נט‪ .‬בעמי קנג של הפירוש‪ ,‬מתאונן ר׳ יוסף על‬
‫׳המתפלספים מבני עמנו ומבקשים תואנה על המצות׳‪ ,‬ועל ׳זדון לב המתפלספים בזמננו זה׳‪.‬‬

                        ‫הווה אומר‪ ,‬יוסף אבן שושן כיוון את ביקורתו כנגד דמויות קונקרטיות‪.‬‬
                                                                                    ‫ספר האמונות‪ ,‬דף ג‪ ,‬ב‪.‬‬

                                                                       ‫ספר האמונות‪ ,‬דפים ה‪ ,‬א; יא‪ ,‬א‪.‬‬
          ‫ספר האמונות‪ ,‬דפים ח‪ ,‬א; מה‪ ,‬ב‪ .‬לביקורת על הרלב״ג — ראה‪ :‬קלנר‪ ,‬עמי ‪.271‬‬
‫ספר האמונות‪ ,‬דפים ז‪ ,‬ב־ח‪ ,‬א‪ :‬מו‪ ,‬א‪ :‬פז‪ ,‬ב‪ .‬במקור שבדף מו‪ ,‬שם טוב כולל את אבן עזרא‬
‫והרמב״ם בהינף אחד‪ :‬׳והנה הרב ורבי אברהם ן׳ עזרא חברו ומכחישים כי האבות לא עשו‬
‫אותות ומופתים כלל‪ ,‬כ״ש שיעשום שאר נביאים מלפניהם ]‪ [...‬כי גם בספר >ה<מורה וראב״ע‬
‫סוברים כי מלאכים ממש היו ]בהפיכת סדום[‪ ,‬אלא שהרשיעו בדבר באמרם שהיה במראה‬
‫הנבואה‪ ,‬מהיותם נמשכים אחר שקול דעתם‪ ,‬כי כתתם כי אין נמצאים אחרים בין העלה‬
‫הראשונה לגלגלים אלא השכלים הנבדלים‪ ,‬והם מניעים הגלגלים‪ ,‬ומסברה זו נמשך אמונת‬
‫המרדות לבטל הכתובים והנסים‪ ,‬ושיסתור כל אחד לפי דעתו דברי התורה והנביאים כפי רצונו׳‪.‬‬
‫ראה למשל פירושו של אבן עזרא לברא׳ יח‪:‬כא‪ .‬הביקורת מופיעה בספר האמונות‪ ,‬דפים ד‪ ,‬א;‬
‫ט‪ ,‬א‪ :‬פא‪ ,‬ב‪ .‬אף בשני המקורות האחרונים מזהה שם טוב את דעות אבן עזרא והרמב״ם‪ .‬בדף ט‬
   95   96   97   98   99   100   101   102   103   104   105