Page 101 - peamim 46-7
P. 101

‫‪ | 98‬דב שוורץ‬

                                          ‫)ג( זיהוי המלאכים עם השכלים הנבדלים‪24.‬‬
                                                ‫)ד( הישארות הנפש האינטלקטואלית‪25.‬‬

‫ניכר שלדידו של שם טוב הדעות הכפרניות קורמות עור וגידים במשנותיהם של‬
‫אבן עזרא והרמב״ם כאחד‪ ,‬ומכתביהם של אלו הן משתלשלות ומשפיעות עד לדורו‪.‬‬
‫וכאן יש לברר‪ :‬מדוע בוחר שם טוב דווקא את דגמי העבר‪ ,‬מן המאה ה־‪ 12‬וה־‪,13‬‬
‫ואינו משתלח בסכנה המידית‪ ,‬שלדעתו נשקפת מן השכלתנות שבדורו? במקור אחד‬

                     ‫הוא מנמק את ביקורתו על דמות כה סמכותית כשל הרמב״ם‪:‬‬

‫וחלילה לי להחניף אדם‪ ,‬כי במקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב‪26,‬‬
‫כל שכן לסותר כל התורה‪ ,‬ורוב היהודים נמשכים אחריו עד שספריו וחזקתו‬

                          ‫הם היו סבת כפירת בני ישראל ביי׳ אלהי אבותם‪27.‬‬

‫מכאן ברור שדווקא סמכותיותו של הרמב״ם מטרידה את שם טוב‪ .‬הוא תולה את‬
‫הכפירה בתלמידי הרמב״ם‪ ,‬אך מעדיף לתקוף את הבעיה בשורשה וביסודה‪ :‬מכתביו‬
‫של הנשר הגדול‪ .‬מקור נוסף יבאר לנו ביתר בהירות את אי־איזכורם הבולט של‬
‫תלמידים אלו שבדורו‪ ,‬ובו שם טוב נוגע בלב הבעיה‪ :‬כינון התורה ופרשנותה על‬
‫השכל האנושי‪ ,‬כלומר עליונותו של הגורם הרציונאליסטי על הגורם הדתי‪ .‬הוא‬
‫מעמיד את ההוגים ה׳ראשונים׳ — רס״ג ור׳ אברהם בר חייא הנשיא — כשלמים‪,‬‬

              ‫ואילו את אלה שבאו בעקבותיהם — כשורש כל רע‪ .‬נעיין בדבריו‪:‬‬

‫אחר כך באו אחרים חכמים מחוכמים בני אלי״ם‪ ,‬ואחרים שועלים קטנים‬
‫מחבלים כרמים‪ ,‬ונמשכו אחר דעות היונים‪ .‬וקבעו בדעתם כי התורה והאמונה‬
‫לשכל האדם נתנו‪ ,‬ואין צורך לנבואה ולקבלה כדעת היונים‪ ,‬וכשלא יכלו‬

‫הוא כותב‪ :‬׳הנה הרב נראה כי דעתו כדעת ראב״ע בפרשת סדום׳‪ .‬שניהם סבורים‪,‬לדידו של שם‬                           ‫‪24‬‬
‫טוב‪ ,‬כי ההשגחה נקבעת לפי רמת הידע שרכש האדם‪ .‬לאחר שהוא מונה את הטענות התומכות‬
‫בדעתם‪ ,‬כלומר את בעיות הגמול ואי־הצדק שבעולם‪ ,‬הוא קובע‪ :‬׳והאמת המכאוב הזה הביאם‬                             ‫‪25‬‬
‫לזייף האמונה ולהכחישה׳‪ .‬הרי ששם טוב פירש את אבן עזרא )בתפיסה שבכוח האדם הדבק‬                               ‫‪26‬‬
‫ב׳כל׳ להימלט מן הגזרה הרעה( פירוש אינטלקטואלי‪ ,‬בהתאם למורשת הרמב״ם‪ .‬וראה להלן‬                              ‫‪27‬‬
‫בגוף המאמר סביב ההפניות להערות ‪ .39-37,25‬בדף פ״א שם טוב כולל את שני ענקי הרוח‬
‫בתפיסת המקריות שבמציאות‪ ,‬אלא שהוא מחלק‪ :‬אבן עזרא משתית את המקריות על הגזרה‬

                             ‫האסטראלית‪ ,‬ואילו הרמב״ם על המושג )האריסטוטלי( של המקרה‪.‬‬

‫ספר האמונות‪ ,‬דפים ו‪ ,‬א; כד‪ ,‬ב‪ :‬כו‪ ,‬א )שם הוא גם רומז לזיהוי המלאכים עם כוחות‬
‫אסטראליים(; לא‪ ,‬ב‪ .‬יש לציין כי תפיסת המלאכים כפרסונאליים חשובה ביותר לשם טוב‪ ,‬הן‬
‫מפני התורה הקבלית של דינאמיות הספירות‪ ,‬והן מפני שהוא מכיר ב׳אצילות השמאלית׳‬
‫ובכוחות הרע המובחנים והפועלים במציאות )כמו השדים(‪ .‬התפיסה שהוא תולה בדברי אבן‬
‫עזרא איננה מאפשרת כמובן גישה מעין זו‪ ,‬שהרי השכלים הנבדלים אדישים לפעילות שכזו‪.‬‬
‫ביקורת זו מופיעה בחיבור המוקדם של שם טוב‪ ,‬פירוש הספירות‪ .‬ראה‪ :‬אריאל‪ ,‬עמי ‪.209-204‬‬
‫ספר האמונות‪ ,‬דף יד‪ ,‬א‪ .‬אף כאן מפרש שם טוב את דברי אבן עזרא בדבר ההישארות הרוחנית‬

  ‫מ ס ב י ם על הדבקות האינטלקטואלית‪ ,‬כלומר‪ ,‬במונחים מיימוניים‪ .‬וראה לעיל‪ ,‬הערה ‪.23‬‬
                                                            ‫תנחומא משפטים‪ ,‬ו‪ :‬בבלי ברכות יט ע״ב‪.‬‬
                                                                                   ‫ספר האמונות‪ ,‬דף יג‪ ,‬ב‪.‬‬
   96   97   98   99   100   101   102   103   104   105   106