Page 102 - peamim 46-7
P. 102

‫הירידה הרוחנית־דתית של הקהילה בספרד ן ‪99‬‬

‫להכחיש המוסכם והמקובל מאומת מהדת‪ ,‬השתדלו לקיימה באופן שלא‬
                                                        ‫תחלוק על שקול דעתם‪28.‬‬

‫שם טוב מחלק בין שני סוגים של מתפלספים‪ :‬אלו שהם ׳בני אלי״ם׳‪ ,‬ואלו שהם בגדר‬
‫׳שועלים קטנים׳‪ .‬עם הסוג הראשון נמנים הרמב״ם ואבן עזרא‪ .‬יחסו המכובד‬
‫לרמב״ם‪ ,‬׳שבנה מגדל עוז ומבצר בתלמוד בנוי לתלפיות ]‪[...‬׳‪ — 29‬חרף ביקורתו‬
‫החריפה על פעלו הפילוסופי — איננו מוטל בספק‪ .‬הוא הדין לגבי אבן עזרא‪ ,‬שאליו‬
‫הוא מתייחס כאל דמות מכובדת‪ ,‬למרות הביקורת הארסית כלפיו‪ 30.‬לעומת זאת‪,‬‬
‫תלמידיהם אינם שווים בעיניו להתייחסות ישירה‪ :‬הם שקולים בעיני שם טוב‬
‫כ׳שועלים קטנים׳‪ ,‬ומכאן מבין הקורא מדוע אין הוא תוקף אותם ישירות‪ ,‬ופונה‬
‫לשורשיהם‪ .‬אף זאת‪ :‬׳שועלים קטנים׳ אלו היו דמויות בשר ודם‪ ,‬ושם טוב מספר‪:‬‬
‫׳כבר התוכחתי עם מקצת המפולפלים מהם ומצאתים עד זה ]כלומר‪ ,‬ההפלגה‬
‫בחקירה המובילה לכפירה[׳‪ 31.‬אלא שהוא איננו טורח להזכיר את בני דורו אלה‬
‫בשמותם‪ ,‬ומסתפק באיזכור שני דגמים המסמלים את כופרי דורו‪ ,‬הלא הם ׳המין‬
‫הבליעל׳‪ 32,‬הוא יצחק אלבלג בן המאה ה־‪ ,13‬והרלב״ג‪ ,‬שחיבר את ׳ספר מלחמותיו‬

                                                      ‫עם השם׳ בראשית המאה ה ־‪33.14‬‬
‫ראינו אפוא ששם טוב ממקד את ביקורתו בקבוצת פילוסופים בשר ודם‪ ,‬בני דורו;‬
‫לזיהוי אותם פילוסופים הוא נותן רק רמז‪ :‬ששורשיהם מגיעים למעין שילוב של‬

              ‫משנות אבן עזרא והרמב״ם‪ ,‬שילוב שממנו הגיעו להגות רדיקאלית‪.‬‬
‫והנה באותו דור אנו מוצאים דברי ביקורת‪ ,‬כביכול תשובת־נגד להתקפתו של ר׳‬
‫שם טוב אבן שם טוב‪ .‬דברים אלו מצויים בחיבור‪ ,‬שכתיבתו הסתיימה בשנת ‪: 1369‬‬

‫הנה תבין מזאת הפרשה ]השלל שנלקח ממדין! במד׳ לא‪:‬מז[ כי צוה השם ית׳‬
‫לתת חלק לשומרי התורה וליודעים אותה‪ ,‬הואיל ותורתם אומנותם ]‪[...‬‬
‫בעונותינו הרבים והרעים אין הענין הזה מצוי על השלמות זולתי לאומות‬
‫העולם‪ ,‬אשר מכבדים ומפרנסים את חכמיהם ]‪ [...‬ואומתנו חסרה מכל זה‪,‬‬
‫ישנאו את החכמים ובודים עליהם שהם מינים ואפיקורוסים אם יש להם רוח מן‬
‫החכמות העיוניות‪ .‬וגם החכמים התלמודיים מתיהדים ואומרים שהפילוסופים‬

                                                                                    ‫ספר האמונות‪ ,‬דף ג‪ ,‬ב‪.‬‬  ‫‪28‬‬
                                                                                   ‫ספר האמונות‪ ,‬דף ד‪ ,‬א‪.‬‬   ‫‪29‬‬
‫הוא מכנה אותו בכינוי ׳חכם׳)ספר האמונות‪ ,‬ד‪ ,‬א(‪ ,‬מה שאין כן את הרלב״ג למשל )דף ח‪ ,‬א(‪.‬‬                        ‫‪30‬‬
‫בפירושו לספירות הוא מציג את דעתו בעניין השם המפורש כתואמת לדעת הקבלה‪ ,‬והוא מצטט‬
‫בשם ׳החכם הגדול הראב״ע ז ״ ל ׳ ) א ר י א ל ‪] ,‬חלק עברי[ עמי ‪ .(34‬גם בספר האמונות‪ ,‬דף כד‪ ,‬א‬                 ‫‪31‬‬
‫הוא דן אותו לכף זכות‪ :‬אבן עזרא הכיר בחשיבות השם בן ע״ב האותיות‪ ,‬אם כי גם במקום זה‬                          ‫‪32‬‬
‫שם טוב איננו חוסך את שבט ביקורתו ממנו)וראה דף כח‪ ,‬א(‪ .‬במקור נוסף בפירוש הספירות הוא‬                        ‫‪33‬‬
                               ‫אף קובע‪ ,‬כי ׳יפה אמר׳ אבן עזרא )אריאל‪] ,‬חלק עברי[ עמי ‪.(14‬‬

                                                                                   ‫ספר האמונות‪ ,‬דף ד‪ ,‬ב‪.‬‬
                                                                                   ‫ספר האמונות‪ ,‬דף ד‪ ,‬א‪.‬‬
                                  ‫ספר האמונות‪ ,‬דף מה‪ ,‬ב‪ .‬הכוונה כמובן לספר ׳מלחמות השם׳‪.‬‬
   97   98   99   100   101   102   103   104   105   106   107