Page 107 - peamim 46-7
P. 107
| 104דב שוורץ
ביניהם ,מאחר שמקורה של התורה בחכמה השופעת מן הנבדלים ,ובמיוחד מן השכל
הפועל .החכמה היא ,אם כן ,התורה הגנוזה בארון .במקור נוסף מתנסח עיקרון זה
ניסוח נועז ביותר .אבן צרצה מבאר בפשטות את האזהרה המקראית המבוטאת בדבר
ה׳ — ׳ואם לא תשמעו לי׳)ויקרא כו:יד( :׳כלומר אם לא תשמעו לשכל ,אז הפקדתי
עליכם עם השחפת ועם הקדחת 45/לפי ביאור זה ,דבר ה׳ היא היא החכמה .גם אבן
מאיור מבאר את דברי אבן עזרא ׳כי השם גילה לו זה הסוד׳ 46:׳כ״ה ]כתב המאור[
שידעו נח על דרך החכמה העליונה 47/החכמה העליונה היא גם פשר גילוי הנבואה48.
אלקונסטנטין קובע כלל פרשני ,שלפיו ׳השכל הפועל נקרא לפעמים תורה49/
הווה אומר ,כאשר המקורות משתמשים לעתים במונח ׳תורה /הם משקפים את מבוע
ההשכלה והחכמה ,הישות השכלית הקוסמית ,שהיא השכל הפועל .יש כאן יותר
מדימוי גרידא ,על־פי הדברים הבאים של אבן צרצה :׳כי כשאדם מתעסק בשכל,
שהם דברי תורה הבאות מאת השכל הפועל ,מאירין אותו׳ 50.הרי שמקור דברי התורה
נעוץ באותו שכל קוסמי .יש לציין ,כי שלמה אלקונסטנטין מזהה אף הוא את שמיעת
התורה להבנת המושכלות ,והוא משתמש בעיקרון זה בפירוש סוגיות מקראיות 51.גם
יוסף טוב עלם קובע ,אגב פירושו ל׳עץ החיים׳ שבסיפורי בראשית ,׳כי התורה היא
החכמה ,והיא סבת היות האדם חי לעולם 52/הוגים אלו מציגים אפוא את התורה
ככפופה לשכל האנושי ,ובפירושים מסוימים — גם זהה לו.
הגישה השנייה :שלמה פרנקו ועזרא גטיניו )המעתיק את דבריו של פרנקו(
מביעים את הגישה האווירואיסטית ,שלפיה התורה היא בגדר חוק מדיני מובהק,
ואיננה יכולה להתפרש באמות מידה פילוסופיות .דברים אלו מובאים בשם אבץ
רושד:
וכן כתב אבו עלי בן רשד בהקדמת פירושו לשמע הטבעי ,כי אבוחמד אלגזלי
שעשה פירושים בתורתו על הדברים שנראים לו שהם זרים ,ושהוציא אותם
מפשטם ואמר שרצו בם דברים אחרים פילוסופיים ,שהפסיד התורה והפסיד
הפלוסופיא ,לפי שהלמוד התורני צריך להיות זר מדרכי הפילוסופיא ,ושאי
אפשר שיתישב הטעם זה עם זה ,וכן הוא האמת53.
45מקור חיים ,דף פו ,ג. 50
46הפירוש לברא׳ ז:יא .הסוד הוא חישוב הזמן ,הגם שלא היתה ה ב ח נ ה במבול בין יום ולילה.
47המאור הגדול ,דף 26ב.
48המאור הגדול ,דף 27א.
49מ ג ל ה עמוקות ,דף 72ב.
מ כ ל ל יפי ,קובץ I I , 21ב .
51מגלה עמוקות ,דף 44ב69 :א-ב.
52צפנת פענח ,כרך ,1עמי .63
53פרנקו ,דף 52ב! סוד יי׳ ליראיו ,דף 250ב251-א .ר׳ אליה דלמדיגו חוזר על אותו עיקרון בחיבורו
׳ספר בחינת הדת׳ .ראה :רוס ,עמי .52-50
