Page 108 - peamim 46-7
P. 108

‫הירידה הרוחנית־דתית של הקהילה בספרד ן ‪105‬‬

‫על טענה אווירואיסטית זו מסתמכים השניים בהציעם את תפיסת קדמות העולם‬
                                                                                ‫ונצחיותו‪54.‬‬

‫גישות אלו מובילות לתפיסה האנטינומיסטית‪ 55‬בשתי דרכים‪ :‬האחת‪ ,‬אם ההשגה‬
‫היא הערך העליוץ‪ ,‬הרי שניתץ עקרונית לקנותה ללא החוק בדרכים חלופות‪ .‬השנייה‪,‬‬
‫האדם שהגיע למימוש ההשגה — אם אמנם אפשרי הדבר — אינו זקוק לחוקי‬
‫הכוונה חינוכיים‪ .‬לתפיסה אנטינומיסטית כזו מצויות אכץ רמיזות ברורות בכתבי‬
‫החוג הניאואפלטוני‪ .‬ראשית‪ ,‬יש לצייץ את קביעת אבץ צרצה שיעקר עבודת הש״י‬
‫הוא בלב׳‪ 56.‬התפילה‪ ,‬שהיא עבודה שבלב )על־פי ירושלמי ברכות ד‪ ,‬א(‪ ,‬מסמלת‬
‫עיקרוץ זה‪ ,‬והכוונה ל׳תפילת החסידים׳‪ ,‬שהרי ׳תפלת עמי הארץ היא תפלה‬
‫בשפתים׳‪ 57.‬דוק בדבר‪ :‬איץ הוא אומר שתפילת הפשוטים היא רק בשפתיים‪ .‬משמע‬
‫שהתפילה היא סמל בלבד לעבודת הלב‪ ,‬משוללת המעשה‪ .‬בכך מסתמך אבץ צרצה‬

       ‫על דבריו של אלקונסטנטיץ‪ ,‬שהוא מעתיקם מבלי להזכיר את שם אומרם‪:‬‬

‫ועתה ראה כמה כחה של תפלה‪ ,‬לפי שהאדם השלם כשיתבונן בשכלו ויסדר‬
‫שבחיו של הב״ה ויראה מעשיו ונפלאותיו כאשר אמרתי יהיה דבוק בו‪ ,‬ואז‬
‫יהיה ראוי שיענה מתוך התפלה‪ ,‬כמשה שנענה מתוך התפלה ולא מתוך‬
‫המעשים‪ ,‬והסבה בזה שהעיון קודם אל המעשים קדימה טבעית וקדימת‬

       ‫מעלה‪ ,‬ולכן התפלה היא גדולה ממעשים טובים מפני ההתדבקות‪58.‬‬

‫ברור שאין המדובר בתפילה במובן המצומצם‪ ,‬אלא כסמל ל׳עיון׳ מול ה׳מעשה׳‬
‫)׳יתבונן בשכלו׳(‪ 59.‬לפיכך נענה משה מתוך העיון)׳תפילה׳( ולא מתוך המעשים‪,‬‬
‫כפי שמודגש בקטע‪ .‬לבסוף‪ ,‬יש להזכיר בהקשר לכך גם את גישת ׳על דרך הרוב׳‪,‬‬
‫שלפיה החוק איננו יכול להתייחס לכל המצבים ולכל האזרחים‪ .‬גישה זו מובעת‬

                                                  ‫בדבריו של ר׳ שם טוב אבץ שפרוט‪:‬‬

‫]‪ [...‬כי משפטי התורה הם לתקץ הכלל ולא חששו לפרט‪ .‬הלא תראה שיש‬

‫ראה‪ :‬שוורץ‪ ,‬ישן‪ ,‬פרק שני‪ .‬יש להעיר כי בכמה מקורות פרנקו טוען‪ ,‬כי אבן עזרא הסתיר את‬                               ‫‪54‬‬
‫תפיסתו האינטלקטואלית־קיצונית כדי למנוע עימות עם התיאולוגים‪ ,‬או ככינויו ׳רבני ההמון׳‪.‬‬
‫למשל‪ :‬׳כך דרכו של זה החכם ]אבן עזרא[ בהרבה מקומות‪ ,‬כשרוצה לומר דבר שירא לכתוב‬                                    ‫‪55‬‬
‫אותו מפני רבני ההמון תולה אות דבר ביש אומרים‪ ,‬או באלו היינו מאמינים זו ]‪[...‬׳ )פרנקו‪,‬‬                            ‫‪56‬‬
‫‪55‬א(‪ :‬׳נראה כי היתה כוונת זה החכם בכאן לעשות שלום עם רבני ההמון ממה שאמר בזה‬                                     ‫‪57‬‬
                                                                                                                 ‫‪58‬‬
                                                               ‫הפירוש נגד סברתם ]‪[...‬׳ )פרנקו‪55 ,‬ב(‪.‬‬
‫על האנטינומיזם הנובע מן השכלתנות )בעניין טעמי המצוות( — ראה‪ :‬טברסקי‪ ,‬בירור‪ ,‬עמי‬                                  ‫‪59‬‬

                                                                                                         ‫לב‪-‬לג‪.‬‬
                                                                           ‫מכלל יפי; קובץ ‪ ,II‬דף ‪207‬א‪.‬‬
                                                                           ‫מכלל יפי‪ ,‬קובץ ‪ ,II‬דף ‪ 192‬א‪.‬‬
‫מגלה עמוקות‪ ,‬דף ‪106‬א‪ :‬מכלל יפי‪ ,‬קובץ ‪ ,II‬דפים ‪129‬ב־‪130‬א‪ .‬הבאתי את הדברים לפי הנוסח‬
‫ש ב מ כ ל ל יפי‪ .‬נוסח דבריו של אלקונסטנטין מובא באידל‪ ,‬התבודדות‪ ,‬עמי ‪ .51‬אידל ניתח את‬
                                                                        ‫הדברים שם בזיקתם להתבודדות‪.‬‬
‫ראיית התפילה כביטוי לעיון‪ ,‬יסודה בעבודה המיוחדת שב׳משיגי האמיתות‪ /‬במורה נבוכים ג‪,‬‬
                                                                      ‫נא‪ .‬וראה גם במורה נבוכים ג‪ ,‬לב‪.‬‬
   103   104   105   106   107   108   109   110   111   112   113