Page 112 - מגילות קומראן א
P. 112

‫ןורמיק עשילא‬

‫ואם ישאלו הקוראים איך נדע מתי לפקפק בנוסח שבמהדורות‪ ,‬אשיב כך‪ :‬בכל מקום שאתה‬                                 ‫‪100‬‬
‫מוצא במגילות לשון מגומגמת או עניין תמוה בדוק אחרי המהדיר‪ .‬מחברי המגילות והסופרים‬
‫שהעתיקו אותן כתבו עברית טובה ומדוקדקת‪ .‬דברים דומים יש לומר על ההשלמות‪ .‬במקום‬
‫שהטקסט הקטוע מושלם בלשון מגומגמת והעניין סתום בדוק אחרי המהדיר שמא לא רק‬
‫השלמותיו מופרכות אלא גם קריאת שרידי האותיות אינה מדויקת‪ .‬הנה דוגמה‪ :‬ב־‪ 4Q525‬קרא‬
‫המהדיר‪' :‬ובחל⃝ח[ל]⃝ה ידולל פתן בעלי ⃞ו[ן]' (קטע ‪ ,15‬שורה ‪ 14,)3‬ואין טעם בקריאתו‪ .‬יש לקרוא‪:‬‬
‫'בחל⃝ו[ניו] ידולל פתן‪ .‬בעלי ⃞ו[תיו]‪ '...‬מדובר כאן בבית האשה הזרה הנזכרת בספר משלי‪ ,‬בית‬

         ‫השורץ נחשים ומזיקים והפועל 'ידולל' מתפרש על פי השורש דו"ל בסורית‪' :‬לנוע'‪15.‬‬
‫ועוד דוגמה‪ :‬אמיל פואש ההדיר קטעים מחיבור חשוב שיש בו דברים על דוד המלך הכובש‬
‫את ירושלים ועושה הכנות לבניין בית המקדש (‪ .)4Q522‬פואש סבר בטעות שהחיבור מתמקד‬
‫בדוד‪ ,‬ולכן שגה בקריאה ובהשלמת החסר‪ ,‬והפליג בפירושים רחוקים‪ .‬מעשי דוד מנוסחים‬
‫בגוף נסתר כדברי נבואה‪' :‬הנה בן נולד לישי בן פרץ בן יה[ודה]' כדברי הפתיחה לנבואה בבית‬
‫אל‪' :‬הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו' (מלכים א יג‪ ,‬ב)‪ .‬בהמשך החיבור מובאים דברי‬
‫שיח בגוף מדבר ובגוף נוכח‪ ,‬ונזכרים יהושע ואלעזר‪ .‬פואש לא זיהה את יהושע בקטע הנדון‪,‬‬
‫משום ששמו כתוב 'ישוע' (פואש קרא 'ישוע[ת]')‪ .‬ברור שהחיבור הנדון עוסק בעניינים מספר‬
‫יהושע‪ ,‬ושמתואר בו מסע העברת ארון הברית מן הגלגל לשילה‪ .‬בדרך חונה הצבא בבית אל‪,‬‬
‫ויהושע ואלעזר משקיפים אל ירושלים‪ .‬יהושע מסביר לאלעזר מדוע הוא עצמו לא זכה לכבוש‬

‫לעמוד על גרסת כתב־היד‪ .‬הנה המקרים הזכורים לי‪ .‬בחיבור חכמתי נאמר בעניין התרת נדרי האישה‪:‬‬
‫'סלהלה למענכה' (‪ 4Q416‬קטע ‪ ,2‬טור ד‪ ,‬שורה ‪ .)10‬המהדיר קרא‪' :‬סל ⃞ח לה[ ]למענכה'‪ ,‬ובהערות ציין‬
‫שהאות השלישית היא כנראה ה"א; ראו‪J. Strugnell & D. Harrington, ‘4QInstructionb’, idem, Qumran :‬‬

‫‪Cave 4, XXIV: Sapiential Texts, Part 2: 4QIsntruction (Mûsār lĕ Mēvîn): 4Q415ff. (DJD, 34), Oxford‬‬

‫‪ .1999, pp. 73–142‬הנוסח שבכתב־היד יקר לחכמי הלשון‪ ,‬משום שהוא מעיד על ערעור הגרוניות ועל‬
‫הטעמת ההקשר‪ .‬הצירוף נהגה ‪( salā'la‬בהטעמה עיקרית אחת)‪ .‬לפירוש העניין השוו 'וה' ִי ְס ַלח ָלּה' (במדבר‬
‫ל‪ ,‬יד)‪ .‬כיוצא בדבר כתב המהדיר ' ⃞הפר' (שם‪ ,‬שורה ‪ ,)9‬ובהערותיו ציין שהאות הראשונה דומה לחי"ת‪.‬‬
‫מקרה נוסף ידוע לי ממגילת בן סירא ממצדה‪ .‬ידין‪ ,‬שההדיר את המגילה הזאת‪ ,‬קרא בטקסט שהביא כבסיס‬
‫לפירוש 'עם' במקום 'אם' שבמקור (י' ידין‪ ,‬מגילת בן־סירא ממצדה‪ ,‬ירושלים תשכ"ה‪ ,‬עמ' ‪ .)37‬הוא לא‬
‫העיר על התיקון שעשה בטקסט‪ ,‬ונראה שנגרר אחרי העניין‪ ,‬שכן בנוסח שמול התצלומים הוא קרא 'אם'‪,‬‬
‫כפי שכתוב במקור‪ .‬גם יעקב ליכט העדיף להביא נוסח מתוקן בגוף מהדורתו למגילת ההודיות‪ ,‬אך הקפיד‬
‫לסמן בכוכבית את תיקוניו ולהעיר על הנוסח שבמקור (י' ליכט‪ ,‬מגילת ההודיות ממגילות מדבר יהודה‪,‬‬
‫ירושלים תשי"ז)‪ .‬אמנם המהדירים נוהגים להעיר על הכתוב במקור‪ ,‬אך במהדורות מקוצרות הנסמכות על‬
‫המהדורות הראשונות (כגון המהדורה החדשה של פרי וטוב) הושמטו ההערות‪ .‬וכן הדבר בקונקורדנציה‬
‫החדשה של אבג (לעיל‪ ,‬הערה ‪ .)11‬הנה דוגמה‪ :‬מחמת ערעור עיצורי הגרון והלוע מחליפים סופרי המגילות‬
‫בין מילים דומות כמו 'אתה'‪'/‬עתה'‪' ,‬אם'‪'/‬עם'‪ .‬המהדירים לא נהגו לסמן את הטעויות בגוף הטקסט‪ .‬כיצד‬
‫ֵידעו בעלי הקונקורדנציה והמילונים להביא את המילה בערכה? בקונקורדנציה החדשה בערך 'עתה' רשם‬
‫העורך‪' :‬ואתה י[פקד פרעוה פ]קיד⃝י[ם]' (קטע מספר היובלים‪ ,4Q223-224 ,‬קטע ‪ ,2‬טור ה‪ ,‬שורה ‪ .)24‬ומי‬
‫שדעתו נוחה ממעשה העורך ת ֵמ ַה כשהוא מגיע אל 'ועתה הקימו⃝ת[ נופלים בעוז]כה' (עותק של מגילת‬
‫המלחמה‪ ,4Q491 ,‬קטעים ‪ ,2–1‬שורה ‪ ,)18‬שנרשם כאן ולא בערך 'אתה'‪ ,‬ליד הצורה 'ואתה' במקבילה‬
‫במגילה ממערה ‪ .1‬כיוצא בו הביטוי 'ועתה מבין'‪ ,‬שהוא חלופה פונטית של הצירוף הנפוץ 'ואתה מבין'‪.‬‬

‫‪E. Puech, ‘4QBéatitudes’, idem, Qumrân grotte 4, XVIII: Textes hébreux (4Q521–4Q528, 4Q576– 	14‬‬

                                                   ‫‪4Q579) (DJD, 25), Oxford 1997, pp. 115–178, esp. p. 151‬‬

  ‫‪ 1	 5‬ראו‪ :‬א' קימרון‪' ,‬לתקנת המהדורות של מגילות מדבר יהודה (א)'‪ ,‬מגילות‪ ,‬א (תשס"ג)‪ ,‬עמ' ‪.139–138‬‬
   107   108   109   110   111   112   113   114   115   116   117