Page 104 - ורד נועם סופי לאתר
P. 104
פרק ב
פרימיטיביים (כלי אבנים ,אדמה וגללים) טבע גולמי ופטרה אותם מטומאה146.
קשה להכריע מה הוביל את המהפכה התנאית .האם אין כאן אלא דוגמה
אופיינית לתהליכים של שכלול פילוסופי המאפיינים את צמיחתה של השיטה
הפרושית–התנאית ,או שמא תגובה פולמוסית :ההקפדה האובססיבית של חוגים
שונים על גירוד ו'כיבוס' בית המת ,כתליו וקרקעו הביאה אולי את ההלכה
הפרושית ,כמו במקרים אחרים ,לתפיסה מקלה ‘להכעיס' ,להוציא מלבם של
חולקים .ראשוניותה של התפיסה הקומראנית מוכחת ,כפי שראינו ,גם מכוחו
של מדרש הלכה קדמון התומך אותה .מדרש זה הוליד ‘מדרש תגובה' תנייני,
המשוקע בספרות התנאית.
בסיכום ,מתברר שההלכה הנשקפת מן המקורות התנאיים בעניין אהל
המת היא פריין של שתי מהפכות נבדלות ,האחת לחומרה (הרחבה קיצונית
של הגדרת ה'אהל' הגורם טומאה) ,והאחרת לקולה (צמצום הגדרתו של האהל
המקבל טומאה) .האופי התנייני של ההשקפה הראשונה מתבקש מן הסברה,
ואילו המשנִיּות של התפיסה השנייה מוכחת מתוך שחזורו של מדרש הלכה
עתיק .הצד השווה ביניהן הוא ההעזה ההלכתית והשכלול המושגי.
ידין הפנה לחיבור קראי ,הקורא לנמעניו להקפיד בטומאת מת גם ‘בזמן
הזה' ,באין מקדש ,ותוך כדי כך האריך להוכיח שדין ‘אהל' חל גם על מבני אבן
ועל כל חלל מקורה 147.נראה שידין ביקש לרמוז ,שהעמדה הקראית תואמת
את החומרה הכתתית העתיקה בהגדרת ‘אהל' .ואולם מדברי הקראי לא ברור
אם התכוון לומר שהמבנים שעליהם דיבר נטמאים בעצמם טומאת שבעה
וזוקקים טיהור ,או רק לכלול אותם בדין מאהילים ה'מביאים את הטומאה' על
מי שתחתיהם .מתוך ההקשר נראה שהוא עוסק בהיבט השני דווקא ,ואם כן אינו
שונה בכך מן ההלכה הרבנית המקובלת ,והייחוד בשיטתו הוא רק בתקפותם של
דינים אלה גם באין מקדש .הקראי אהרן בן אליהו ,בספר המצוות המסכם שלו,
‘גן עדן' ,מדווח על מחלוקת בין ‘החכמים' בפירוש המילה ‘אהל' 148,ומכריע
כשיטת חז"ל ,שהבית אמנם מאהיל על המת ומביא את הטומאה ,כמו אהל ,אבל
‘אחר שהאהל מקבל טומאה הצריכו לטהרה ,ולא כן הבית'149.
1 46על כל זה ראו להלן ,ב.II 4
1 47ראו נמוי ,דרשה לקראים ,בעיקר עמ' .104-103 ,84-83ההפניה במגילת המקדש ,ידין ,א,
עמ' 263הערה .81
148על שיטה קראית מחמירה בטומאת הבית עצמו ראו מה שהביא הוניג בשם יהודה הדסי
(הוניג ,חוקי טהרה ,עמ' .)565
149בן אליהו ,גן עדן ,קכב ע"ב.
] [ 94
