Page 106 - ורד נועם סופי לאתר
P. 106

‫פרק ב‬

‫[‪ ]...‬אשר אין צמיד פתיל עליו' בפרשת טומאת המת (במדבר יט טו) עם ‘כלי‬
‫חרש' בפרשת השרץ (ויקרא יא לג‪ ,‬זיהוי זה יידון להלן)‪ 153,‬ובכיוון הפוך למד‬
‫גם השרץ מן המת‪‘ :‬מה מת חמור אין מיטמא עד שעה שימות‪ ,‬שרץ הקל אינו‬
‫דין שלא יטמא עד שעה שימות'‪ 154.‬שתי הפרשות נקשרו כל כך בתודעתם של‬
‫הדרשנים‪ ,‬עד שיצרו את הביטוי המשונה ‘אהל השרץ'‪ ,‬בהשפעת טומאת האהל‬

                                    ‫של המת‪ ,‬אף ששרץ אינו מטמא באהל!‪155‬‬
‫ידין העלה את האפשרות שבהדגשת ‘כול המושקה' יש פולמוס עם השיטה‬
‫המגבילה את המשקים המכשירים לטומאה לשבעה בלבד‪ 156.‬כאמור‪ ,‬בפסקה‬
‫הנידונה במגילת המקדש מדובר כנראה על טומאת המשקה עצמו ולאו דווקא‬
‫על כוחו להכשיר מאכלים לקבל טומאה‪ .‬ועוד‪ ,‬קשה לדעת אם בעל המגילה‬
‫התכוון כאן לפולמוס או חזר בתום לב על לשון הפסוק ‘וכל משקה'‪ .‬אבל‬
‫ראיות מצטברות מלמדות שההלכה הקומראנית בכללותה אכן החזיקה בהלכה‬
‫מחמירה בנידון זה‪ ,‬ואכן תלתה חומרה זו בלשון הכתוב ‘וכל משקה'‪ .‬נותרו‬
‫גם עקבות למחלוקת טעונה בנושא הכשר משקים‪ ,‬אשר נתקיימה לפחות בצד‬

                                                               ‫הפרושי–הרבני‪.‬‬
‫מתוך עדות קומראנית אחרת‪ ,‬שהתפרסמה אחרי פרסומה של מגילת המקדש‪,‬‬
‫עולה שהכת אכן פירשה ‘כל משקה' כפשוטו‪ ,‬וגרסה שכל המשקים מכשירים‬
‫לטומאה‪ ,‬ומתוך כך מתברר‪ ,‬שסברה גם שכל המשקים נטמאים בעצמם‪157.‬‬

‫‪ 	153‬ספרי במדבר קכו (עמ' ‪' :)163‬הרי אתה דן‪ ,‬נאמרו ד' כלים בשרץ [‪ ,]...‬ונאמ' ד' כלים במת‬
     ‫[‪ ]...‬מה להלן בכלי חרס הכת' מד' אף כן בכלי חרס הכת' מד''‪ ,‬וראו בהרחבה להלן‪.‬‬
                                                                     ‫‪ 1	 54‬שם קכה (עמ' ‪.)160‬‬

‫‪ 1	 55‬שם קכו (עמ' ‪' :)164‬הוא שיציל את עצמו צמיד פתיל באהל המת יציל את עצמו בצמיד‬
‫פתיל באהל השרץ'‪ .‬ראו גם ספרא שמיני‪ ,‬פרשה ז‪ ,‬יא (נד ע"ב)‪ ,‬הנוקט לשון 'אהל' לעניין‬
‫טומאת שרץ‪ .‬השוו‪' :‬אם בא אדם לדין אחר גזירה שוה מעצמו עושה את השרץ מטמא‬

             ‫באהל ואת המת מטמא בכעדשה' (ירושלמי‪ ,‬פסחים ו א‪ ,‬לג ע"א [עמ' ‪.)]530‬‬
                                                  ‫‪ 	156‬מגילת המקדש‪ ,‬ידין‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.151-150‬‬

‫‪ 1	 57‬כשהדברים אמורים בהלכה התנאית‪ ,‬החפיפה בין המשקים המכשירים את המאכל לטומאה‬
‫ובין המשקים המקבלים טומאה בעצמם אינה מובנת מאליה‪ ,‬ואינה מתפרשת בספרות‬
‫התנאים והאמוראים‪ .‬הרמב"ם והראב"ד נחלקו אם משקה שאינו מכשיר גם אינו עשוי‬
‫להיטמא‪ .‬ראו משנה תורה‪ ,‬טומאת אוכלין א‪ ,‬ד; ראב"ד וכסף משנה‪ ,‬שם‪ .‬מכל מקום‪ ,‬קל‬
‫יותר להסיק ששיטה אשר לפיה כל המשקים מכשירים לטומאה‪ ,‬תסבור גם שכל המשקים‬
‫האלה נטמאים בעצמם‪ ,‬בייחוד כשמדובר בהלכה קדומה הנוטה אל הפשטות‪ ,‬כמו הלכתה‬

                                                                     ‫של מגילת המקדש‪.‬‬

                                 ‫] ‪[ 96‬‬
   101   102   103   104   105   106   107   108   109   110   111