Page 108 - ורד נועם סופי לאתר
P. 108
פרק ב
‘ר' אלעזר 164או' ,אין טומאה למשקין כל עיקר' 165.הסוגיה התלמודית מבהירה
כיצד פירש ר' אלעזר את לשון הכתוב ‘כל המשקה [ ]...יטמא' — ‘מאי ‘יטמא'?
יכשיר!' 166.הגם שדרשה זו מוצעת בסתם התלמוד ,אין ספק שהיא דרשה עתיקה,
שהסתמכה ,אולי ,על הקריאה ‘י ַטּ ֵמא' .קדמותה משתמעת מן ההלכה הכתתית
המחילה הכשר משקין על מי ֵפרות ,ומכאן עולה בבירור שהרחיבה את הכשר
הטומאה של ה'מים' ,הנזכר בכתוב ,גם לכל המשקים האחרים .מקורה התנאי
של הדרשה גם הוא מוכח מתוך המקורות התנאיים שיובאו להלן ,המהדהדים
את הביטוי המקראי ‘משקה'‘ ,כל המשקה' ,בהקשר של הכשר משקין ולא
בהקשר של טומאת המשקה עצמו.
ואולם ההלכה התנאית מבקשת להותיר על כנו משהו מן הצמצום המקורי
שבמילה ‘מים' .כשם שהמים הם משקה בעל ‘הגדרה עצמית' ,ולא תוצר טפל
של פרי וכיוצא בו ,גם כל המשקים האחרים המכשירים לטומאה צריכים להיות
כאלה .לפיכך מי פרות אינם בכלל מכשירי טומאה:
או ‘וכל משקה' ,יכול מי תותים ומי רימונים ושאר כל מי פירות? תל[מוד] לו[מר]:
‘מים' [הנזכרים לעיל באותו פסוק] ,מה מים מיוחדין שאין להם שם לווי ,אף אני
ארבה הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב שאין להם שם לווי ,ומוציא את מי
תותים ומי רימונים ושאר כל מי פירות שיש להם שם לווי167.
בניגוד לתפיסתה של ההלכה הקומראנית ,מדרש ההלכה מדגיש כי רק מים
ושישה נוזלים אחרים ‘שאין להם שם לווי' — כלומר הם בעלי מעמד עצמאי
ובעלי שם משל עצמם ,כגון ‘שמן'‘ ,יין' ,ואינם נזקקים ל'שם לווי' שיגדירם,
כגון ‘מיץ רמונים' או ‘מי תותים' — רק אלה [נטמאים ו]מכשירים אוכלים לקבל
טומאה .לפנינו פולמוס כמעט גלוי עם הלכה מעין זו הקומראנית ,שנתלתה
בלשון הכתוב ‘וכל משקה' כדי לרבות כל משקה ממש .כאן מתבקשת ההשוואה
לחילוק דומה מאוד ,אף כי מתחום אחר ,בין שיטת הכת לשיטת חז"ל .הכת
סברה שביכורים באים מכל היבולים ,ואילו חז"ל הגבילו את חיוב הביכורים
1 64בדפוסים 'אליעזר' ,אבל בכתב יד רומי ' 66אלעזר' .וכן עולה מסוגית הבבלי הדנה בדרשה
זו ,ראו להלן ,ב.I 4
165ספרא שמיני ,פרשה ח ,ה (נה ע"ב ,כתב יד רומי ,66עמ' רל) .ראו הדיון להלן ,ב.I 4
1 66בבלי ,פסחים טז ע"א.
1 67ספרא שמיני ,פרשה ח ,א (נד ע"ד .כתב יד רומי ,66עמ' רכח) .ראו גם ההנמקה בתוספתא,
שבת ח כג-כח (עמ' .)35-34
] [ 98
