Page 118 - ורד נועם סופי לאתר
P. 118

‫פרק ב‬

‫במשנה הוא חשש מפני טומאתו של כלי החרס הסגור המכיל את הכלים הללו‪,‬‬
                                                            ‫‘על גב עם הארץ'‪.‬‬

‫חזקתו של כלי של עם הארץ שהוא טמא‪ ,‬ו'אין כלי טמא חוצץ'‪ ,‬כלומר‬
‫טומאת המת שבאהל חודרת לתוכו מחמת טומאתו הקודמת‪ ,‬ומטמאת את‬
‫הנמצא בו‪ .‬לקושיה המתבקשת מדוע אם כך טהורים המאכלים‪ ,‬המשקים [וכלי‬
‫חרס] שבתוך הכלי הזה‪ ,‬משיבים בית שמאי כי טיהרו את כל אלה ‘לעצמו' של‬
‫עם הארץ‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אילו היו מטהרים את הכלים האחרים (שעליהם גזרו‬
‫בפועל טומאה)‪ ,‬היה הפגם שבטהרה זו חל גם על החבר‪ .‬מפרשי המשנה ביארו‪,‬‬
‫שמאכלים‪ ,‬משקים וכלי חרס של עם הארץ ממילא אינם מגיעים לידי חברים‪,‬‬
‫הנמנעים מלשאול אותם כיוון שאין להם טהרה‪ 200,‬ולפיכך הקלו בהם לגבי עמי‬
‫הארץ‪‘ ,‬לפי ש[עמי הארץ] טמאים היו וטמאים נשארו'‪ 201.‬ואילו שאר כלים‪,‬‬
‫העשויים להישאל מעם הארץ לחבר‪ ,‬גזרו בהם טומאה וחייבום בהזאה כדי‬

                                      ‫להציל את החברים מספק טומאת מת‪202.‬‬
‫על פני השטח אכן יש בין מגילת המקדש לבין המשנה דמיון מפתיע‪.‬‬
‫בשתיהן מדובר על הבחנה בין אנשים מסוגים שונים בנוגע לתכולתם של כלי‬
‫חרס סגורים באהל המת‪ .‬ואולם יש לתת לב להבדלים‪( :‬א) אמנם הסיבה לטהרת‬
‫כלי החרס והמאכלים במשנה היא בכך שהחשש מעיקרו קיים כלפי עם הארץ‬
‫(‘לעצמו טיהרנו')‪ ,‬ואשר לו נטו להקל‪ ,‬בעוד כלפי החבר אין החשש קיים כלל‪,‬‬
‫שהרי לא ישתמש בהם‪ .‬אבל אין כאן הפרדה מעשית בין דין חבר לדין עם‬
‫הארץ‪ .‬להפך‪ ,‬טהרתם של כלי החרס והמאכלים שהיו בתוך כלי חרס חתום‬
‫באהל המת היא טהרה לכול — לעם הארץ מפני שהקלו לגביו‪ ,‬ולחבר מפני‬
‫שאין חשש בדידו‪ .‬אשר לכלים שהחמירו בהם וגזרו טומאה — היינו כלי שטף‬
‫שהיו בתוך כלי החרס החתום — אף שגזרה זו נולדה מחשש לשימושו של החבר‬
‫בכלים‪ ,‬הריהי חלה על חברים ועמי הארץ כאחד‪( 203.‬ב) הוויכוח במשנה מוסב‬

‫‪ 	200‬על דינם של כלי חרס ראו דיוננו בסעיף הקודם‪ .‬על משקים שנטמאו‪ ,‬שאין להם טהרה‪,‬‬
                                                               ‫ראו משנה‪ ,‬מכשירין ד ח‪.‬‬

                                                ‫‪ 2	 01‬רמב"ם‪ ,‬פירוש המשנה‪ ,‬נזיקין‪ ,‬עמ' רפט‪.‬‬
                                             ‫‪ 2	 02‬ראו מגילת המקדש‪ ,‬ידין‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.253-252‬‬
‫‪ 	203‬אמנם לשיטת מקצת המפרשים משמיעה המשנה חילוק בדיניהם של החבר ועם הארץ‪:‬‬
‫טומאתו של חלק מתכולת כלי החרס החתום חלה על כלי של עם הארץ בלבד‪ ,‬ואילו כלי‬
‫החרס של חבר אכן מציל על הכול‪ .‬ראו גולדברג‪ ,‬אהלות‪ ,‬עמ' ‪ 38‬הערה ‪ ;2‬אלבק‪ ,‬נזיקין‪,‬‬
‫עמ' ‪( 477‬אבל ראו לשון הרמב"ם‪ ,‬פירוש המשנה‪ ,‬עדויות א‪ ,‬יד‪ ,‬נזיקין‪ ,‬עמ' רצ‪-‬רצא‪:‬‬
‫'ולפי שאין אנו יכולים לחלק בדין ולומר שכלי תלמיד חכמים מציל על הכל וכלי עם‬

                                 ‫] ‪[ 108‬‬
   113   114   115   116   117   118   119   120   121   122   123