Page 122 - ורד נועם סופי לאתר
P. 122
פרק ב
את תוכנו של הכלי החתום באהל המת ,ואילו ההלכה הקומראנית והתנאית,
שתיהן כאחד ,הגבילו קּולה זו .ואולם ההבדל בטיבה ובהיקפה של הלכה חוץ–
מקראית זו מרשים גם הוא .לפי מגילת המקדש ,כל ‘איש טהור' מחויב בחיי
היומיום להחיל טומאת מת על כלים ומאכלים ששהו באהל המת בכלי חרס
חתום; ואילו ההלכה התנאית מחילה הקפדה זו רק על מי אפר הפרה האדומה,
ואולי ,לפי הברייתא בתלמוד הבבלי ,גם על קודשים .בכך מדגימה מגילת
המקדש את התופעה המתוארת במשנה ,של יחידים שנהגו בחּוליהם דרגת
טהרה של קודשים .ואולם הספרות התנאית התכוונה ככל הנראה לחומרות
קודש אחרות שנהגו חסידים בודדים בחולין 215,ולא הכירה כלל את המנהג
המסוים הזה של חומרה בחולין בצמיד פתיל 216.ועוד ,מגילת המקדש תובעת
כאן למעשה ‘טהרת קודש' או ‘טהרת חטאת' ,לפי המינוח התנאי ,בחיי החולין,
בעוד המשנה מכירה רק דמות אחת של חסיד קדום שנהג בחּו ָליו דרגת טהרה
של קודש ,ולא שמענו על שום אדם שנהג בחוליו מנהג חטאת .ההשוואה בין שני
סוגי המקורות — הכתתי הקדום והרבני המאוחר ממנו — מעלה את האפשרות
שדרישות הטהרה הקפדניות בחיי החולין קדמו לעצם סיווגן של חומרות אלה
כחומרות מקדש ,וסיווג זה הוא גופו תוצר של פולמוס פרושי.
ב 4טיהור הבית
ב I4טיהור מטומאת משקים
וביום אשר יוציאו ממנו את המת יכבדו את הבית מכול תגאולת שמן ויין
ולחת מים
קרקעו וקירותיו ודלתותיו יגרודו ומנעוליו ומזוזותיו ואספיו ומשקופיו
יכבסו במים
מגילת המקדש מצווה על ניקוי יסודי של הבית על כל חלקיו 217על ידי ‘גרידתם'
2 15הכוונה כנראה לדין המיוחד של טומאת משקים בקודשים ,אשר תואר בהערות לעיל,
ולשאר חומרות התרומה והקודש המתוארות במשנה ,חגיגה פרק ג .בפרק זה לא נזכרה
כלל חומרת 'צמיד פתיל' באהל המת.
216בידנו ראיה חיובית לכך ,ולא רק מן השתיקה .ממשנת עדויות א יד ,שהובאה לעיל ,עולה
שבית שמאי החמירו לפסוק שצמיד פתיל אינו מציל בכלי שטף ,אבל לא החילו חומרה זו
על כלי חרס ,אוכלים ומשקים .גם חומרה זו נומקה כגזרה משום עם הארץ ולא כהנהגת
טהרת קודש בחולין ,ואף היא נתקבלה על דעת הכול רק בקושי ולאחר התנגדות.
217על טיבם של חלקי הבית הנמנים כאן ומקורותיהם ראו מגילת המקדש ,ידין ,ב ,עמ' ;152
] [ 112
