Page 119 - ורד נועם סופי לאתר
P. 119
טומאת המת בספרות קומראן
על ‘כלי שטף' (כלומר כלים שאינם של חרס) בלבד ,הנתונים בתוך כלי חרס
גדול ,חתום .אבל אין חולק שכלי חרס ,אוכלים ומשקים המונחים בתוך הכלי
הגדול טהורים .במגילת המקדש החומרה חלה באופן גורף על ‘כול אשר בהמה'.
עד כאן אין הקושי גדול ,שכן ההבדלים אופייניים לדרכן של שתי השיטות
ההלכתיות בכלל .בהלכה הקומראנית איסור גורף ,בהלכה התנאית הבחנה דקה
בין קטגוריות; בהלכה הקומראנית חומרה מלאה ,בהלכה התנאית חומרה חלקית;
בהלכה הקומראנית דין שונה ל'איש טהור' ול'אדם מישראל' ,בהלכה התנאית
הלכה שנועדה אמנם לתקנתו של ‘חבר' ,אבל מטרתה זו מוסווית ,ועל פני השטח
האיסור מופנה לכול .לדעת פורסטנברג 204,נקודת התורפה של ההשוואה היא
במישור ההנמקה דווקא .טעמה של החומרה התנאית מפורש במשנה — החשש
מטומאת הכלי ‘על גב עם הארץ' .ואולם סיבתה של החומרה במגילת המקדש
אינה מתפרשת .מה טעם גוזרת המגילה טומאה על תכולת כלי חתום ,שהכתוב
מטהרה בפירוש? קשה להניח שמגילת המקדש חוששת לחזקת טומאה של עם
הארץ .חשש כזה אינו אופייני להלכות הכת בכלל ,המופנות אל קבוצה מובחנת,
שהרחיקה מתוכה את הטמאים ,במישור הריטואלי כמו במישור המוסרי 205.לאור
כל זה ,ספק אם פשרה של ההבחנה הקומראנית בין ‘איש טהור' לבין ‘אדם
מישראל' עשוי לעלות מתוך השוואה למשנה הנזכרת ,וספק אם אמנם התכוונה
מגילת המקדש לחלק בין מקפידים בטהרה לבין פשוטי עם ,כפי שפירש ידין.
אפשר שיש לחפש את המקבילה התנאית במקום אחר .המשנה קובעת‘ :החטאת
אינה ניצולת בצמיד פתיל' 206,כלומר מי אפר הפרה האדומה ,שהם בעלי הדרגה
הגבוהה ביותר בשרשרת הטהרה ,נטמאים באהל המת גם בהיותם נתונים בכלי
הארץ אינו מציל אלא על האכלים ועל המשקין ועל כלי חרס בלבד ,לפיכך דננו על הכל
באופן כללי דין אחד ואמרנו שכלי חרס אינו מציל אלא על האכלין ועל המשקין ועל כלי
חרס ,בין שהיה כלי עם הארץ או כלי תלמיד חכמים') .אבל גם זה בהיפוך מדין המגילה,
המחמיר דווקא ב'איש טהור' ולא ב'אדם מישראל' .מכאן שהמניע היסודי העומד בבסיסו
של החוק שבמגילת המקדש ושל ההלכה שבמשנה הוא הפוך :המגילה מחמירה ב'איש
טהור' ; ואילו ההלכה התנאית חוששת לטומאה ומצריכה חומרה דווקא 'על גב עם הארץ'.
2 04בדברים שבעל פה.
205ראו גם ביקורתו של בירנבוים ,טהרת הגוף ,עמ' 242הערה ,82על הצעת ידין .הרינגטון,
טומאה ,עמ' ,75הציעה השוואה בין טומאת התכולה החתומה באהל המת לבין טומאתה
של תכולת כלי שהסיט אותו זב .נראה לי שאין מקום להשוואה ,שהרי שם אין הדברים
אמורים בטומאת מת.
2 06משנה ,פרה יא א .ראו גם תוספתא ,אהלות יא ט (עמ' .)609
] [ 109
