Page 119 - ורד נועם סופי לאתר
P. 119

‫טומאת המת בספרות קומראן‬

‫על ‘כלי שטף' (כלומר כלים שאינם של חרס) בלבד‪ ,‬הנתונים בתוך כלי חרס‬
‫גדול‪ ,‬חתום‪ .‬אבל אין חולק שכלי חרס‪ ,‬אוכלים ומשקים המונחים בתוך הכלי‬
‫הגדול טהורים‪ .‬במגילת המקדש החומרה חלה באופן גורף על ‘כול אשר בהמה'‪.‬‬
‫עד כאן אין הקושי גדול‪ ,‬שכן ההבדלים אופייניים לדרכן של שתי השיטות‬
‫ההלכתיות בכלל‪ .‬בהלכה הקומראנית איסור גורף‪ ,‬בהלכה התנאית הבחנה דקה‬
‫בין קטגוריות; בהלכה הקומראנית חומרה מלאה‪ ,‬בהלכה התנאית חומרה חלקית;‬
‫בהלכה הקומראנית דין שונה ל'איש טהור' ול'אדם מישראל'‪ ,‬בהלכה התנאית‬
‫הלכה שנועדה אמנם לתקנתו של ‘חבר'‪ ,‬אבל מטרתה זו מוסווית‪ ,‬ועל פני השטח‬
‫האיסור מופנה לכול‪ .‬לדעת פורסטנברג‪ 204,‬נקודת התורפה של ההשוואה היא‬
‫במישור ההנמקה דווקא‪ .‬טעמה של החומרה התנאית מפורש במשנה — החשש‬
‫מטומאת הכלי ‘על גב עם הארץ'‪ .‬ואולם סיבתה של החומרה במגילת המקדש‬
‫אינה מתפרשת‪ .‬מה טעם גוזרת המגילה טומאה על תכולת כלי חתום‪ ,‬שהכתוב‬
‫מטהרה בפירוש? קשה להניח שמגילת המקדש חוששת לחזקת טומאה של עם‬
‫הארץ‪ .‬חשש כזה אינו אופייני להלכות הכת בכלל‪ ,‬המופנות אל קבוצה מובחנת‪,‬‬
‫שהרחיקה מתוכה את הטמאים‪ ,‬במישור הריטואלי כמו במישור המוסרי‪ 205.‬לאור‬
‫כל זה‪ ,‬ספק אם פשרה של ההבחנה הקומראנית בין ‘איש טהור' לבין ‘אדם‬
‫מישראל' עשוי לעלות מתוך השוואה למשנה הנזכרת‪ ,‬וספק אם אמנם התכוונה‬
‫מגילת המקדש לחלק בין מקפידים בטהרה לבין פשוטי עם‪ ,‬כפי שפירש ידין‪.‬‬
‫אפשר שיש לחפש את המקבילה התנאית במקום אחר‪ .‬המשנה קובעת‪‘ :‬החטאת‬
‫אינה ניצולת בצמיד פתיל'‪ 206,‬כלומר מי אפר הפרה האדומה‪ ,‬שהם בעלי הדרגה‬
‫הגבוהה ביותר בשרשרת הטהרה‪ ,‬נטמאים באהל המת גם בהיותם נתונים בכלי‬

‫הארץ אינו מציל אלא על האכלים ועל המשקין ועל כלי חרס בלבד‪ ,‬לפיכך דננו על הכל‬
‫באופן כללי דין אחד ואמרנו שכלי חרס אינו מציל אלא על האכלין ועל המשקין ועל כלי‬
‫חרס‪ ,‬בין שהיה כלי עם הארץ או כלי תלמיד חכמים')‪ .‬אבל גם זה בהיפוך מדין המגילה‪,‬‬
‫המחמיר דווקא ב'איש טהור' ולא ב'אדם מישראל'‪ .‬מכאן שהמניע היסודי העומד בבסיסו‬
‫של החוק שבמגילת המקדש ושל ההלכה שבמשנה הוא הפוך‪ :‬המגילה מחמירה ב'איש‬
‫טהור' ; ואילו ההלכה התנאית חוששת לטומאה ומצריכה חומרה דווקא 'על גב עם הארץ'‪.‬‬

                                                                      ‫‪ 2	 04‬בדברים שבעל פה‪.‬‬
‫‪ 	205‬ראו גם ביקורתו של בירנבוים‪ ,‬טהרת הגוף‪ ,‬עמ' ‪ 242‬הערה ‪ ,82‬על הצעת ידין‪ .‬הרינגטון‪,‬‬
‫טומאה‪ ,‬עמ' ‪ ,75‬הציעה השוואה בין טומאת התכולה החתומה באהל המת לבין טומאתה‬
‫של תכולת כלי שהסיט אותו זב‪ .‬נראה לי שאין מקום להשוואה‪ ,‬שהרי שם אין הדברים‬

                                                                   ‫אמורים בטומאת מת‪.‬‬
                             ‫‪ 2	 06‬משנה‪ ,‬פרה יא א‪ .‬ראו גם תוספתא‪ ,‬אהלות יא ט (עמ' ‪.)609‬‬

                                 ‫] ‪[ 109‬‬
   114   115   116   117   118   119   120   121   122   123   124