Page 121 - ורד נועם סופי לאתר
P. 121
טומאת המת בספרות קומראן
מכל זה עולה שההלכה התנאית מכירה דינים מחמירים בקודשי מקדש
ובמי חטאת הנתונים בכלים 212.דינים אלה פורצים את המערכת המקובלת
של ‘מצילים' ,ומחילים את הטומאה על תכולת הכלים בשל מעלתה המיוחדת
של תכולה זו .ההלכה התנאית הייתה מודעת לאופייה החריג של הלכה זו,
ולכן מצאה לה סמך נפרד ומיוחד בכתוב .המשנה בחגיגה מזכירה כמה דרגות
של הקפדה בטהרה בחולין שנהגו בהן חסידים בימי הבית השני ,עד דרגתו
המיוחדת של יוחנן בן גודגדא ש'היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו' 213.ההלכה
שאנו מוצאים במגילת המקדש מדגימה אפוא תופעה זו בדיוק‘ :איש טהור'
נוהג במאכלי החולין שלו בחומרה הנוהגת לפי ההלכה התנאית במי חטאת
ובקודשים בלבד .אבל בעוד המשנה מגדירה חומרות מסוג זה 214כהעלאה של
חיי החולין למעלתה של ‘טהרת קודש' ,הרי מגילת המקדש מייחסת אורח חיים
זה בפשטות ל'איש טהור' .מכאן מתבקשת ההשערה ,שצורתה הקדומה של
החומרה האמורה היא דווקא זו המתוארת במגילת המקדש .כלומר ,היו מי שדחו
בחיי היומיום את ה'הצלה' שמעניק הכתוב למאכלים הנתונים בכלי חרס חתום
באהל המת ,וביכרו להחיל עליהם טומאה ולהימנע מאכילתם .ההלכה הפרושית
התנגדה לחומרה זו (ודומותיה) ,ניתקה אותה מן החולין והגבילה אותה לדרגות
הקודש הגבוהות ביותר :מי חטאת וקודשים .היא תלתה את הדין במאפיינים
המיוחדים של הקטגוריות הללו בלבד .לפיכך אפשר לשער שהדמויות הבודדות
והמיוחסות שאכלו חוליהן ‘על טהרת הקודש' ,מקרב הפרושים כמו גם מקרב
הכתות ,לא התכוונו כלל להחיל ‘טהרת קודש' או ‘טהרת תרומה' על חוליהם,
כי אם דבקו בחומרה קדמונית שנמסרה במסורת ונתקיימה מקדמת דנא ביד
קבוצות פורשות ו'חסידים' יחידים .הזרם המרכזי של הפרושים הוא שהגביל
חומרה זו ,בצעד תנייני של תגובה ,לחטאת ולקודשים ,והוא שהדביק לה את
הכינויים ‘טהרת תרומה'‘ ,טהרת קודש' או ‘טהרת חטאת'.
לסיכום :לעינינו נגלתה תופעה משותפת לשני הקורפוסים ,הרבני
והכתתי — הלוא היא הסטייה המפתיעה מפשט הכתוב .התורה טיהרה במפורש
212חומרה כיוצא בזו אנו מוצאים במשנה ,חגיגה ג א‘ :אחוריים ותוך ובית הצביעה בתרומה,
אבל לא בקודש' (ראו גם כלים כה ט) .כלומר ,משקים טמאים שנגעו בצדו החיצוני של כלי
אינם מטמאים את תוכו ואת בית האחיזה שלו (ראו למשל משנה ,כלים פרק כה) .ואולם
אם הכלי משמש לקודשים ,אין הבדל בין חלקיו ,שכן החמירו בו שכל מגע של משקים
טמאים ,גם בצדו החיצוני ,יטמא את כולו ואת הקודשים שבתוכו.
2 13משנה ,חגיגה ב ז .בכתב יד קאופמן נכפלו המילים 'היה אוכל'.
214חומרה זו עצמה אינה מוכרת כלל בהלכה התנאית ,וראו להלן.
] [ 111
