Page 126 - ורד נועם סופי לאתר
P. 126
פרק ב
ברזל שהותקנו בכתלים ובפתחים ,כגון דלת ,נגר ,מנעול ,ציר וכיוצא בהם231.
דינם של מסמר ויתד יידון להלן.
באומגרטן מציע לגשר על הפער ההלכתי הזה .לדעתו ,גם לשיטת הכת
אין הקירות והקרקע עצמם מקבלים טומאה ,כי אם כתמי השמן אשר עליהם,
הנטמאים ‘להיות תחילה' וחוזרים ומטמאים ,גם לפי ההלכה המקובלת אצל
חז"ל (ראו להלן) 232.ואולם נראה שקשה לקבל את הפתרון הזה .מגילת המקדש
מלמדת שמלבד ‘כל אשר בבית וכל הבא אל הבית' ,גם ‘כול בית אשר ימות
בו המת יטמא שבעת ימים' ,כלומר בית המת עצמו נטמא מדין ‘אהל' ,מעצם
היות המת בתוכו (מט ,6-5 :ראו לעיל ,ב ,)2ובהקשר זה אין נוזלים נזכרים
כלל .גם תרגום יונתן הנזכר לעיל סומך אל לשון הכתוב ‘וכל אשר באהל' את
‘קרקעיתיה ואבנוי וקיסוי' ,בלא כל התניה במציאותו של משקה .לאמתו של
דבר ,אף לשונה של ברית דמשק מלמדת שלא כתם השמן לבדו טמא ,כי אם
‘העצים והאבנים והעפר' בהם דבק ,שהרי ‘כפי טמאתם [של הללו] יטמא הנ[ו]גע
בם' ,ולא כפי טומאתו של השמן יטמא הנוגע בו .אילו טיהר מחבר המגילה את
הקירות והקרקע כשלעצמם מלקבל טומאה ,לא היה טעם להזכירם כאן כלל,
כי אם את השמן לבדו.
לפיכך הרושם הוא ,שלפנינו שני מקורות נבדלים של טומאה .בית המת,
על כל חלקיו ,נטמא מאליו מכוח נוכחותו של המת ,מדין אהל .אבל מציאותם
של נוזלים בבית מעצימה באופן כלשהו את הטומאה .טיבה המדויק של
חומרה זו לפי שיטת הכת אינו ברור לפי שעה 233.מגילת המקדש מלמדת כי
כל הנוגע מבחוץ בבית אשר בו אישה שוולד מת במעיה‘ ,טמא עד הערב'234.
ייתכן שלשיטת הכת ,הנוגע בבית מגואל בשמן מתעצמת טומאתו לטומאת
שבעה ,וזה פשר הדיוק ‘כפי טמאתם יטמא הנוגע בם' ,כלומר טומאתו נגזרת גם
מטומאת המשקה ולא מטומאת הבית בלבד.
עצמת הטומאה של נוזל מוכרת מן ההלכה הכתתית והתנאית כאחד235.
231ראו משנה ,כלים יא ב.
232באומגרטן ,הימנעות משמן ,עמ' .191
233ביקורת דומה על שיטת באומגרטן העלה גם בירנבוים ,טהרת הגוף ,עמ' ,245-244
.263-262ראו שם הצעתו ,שניקוי הנוזלים משמש הכנה לטיהור הבית.
234מגילת המקדש נ( 12 :מהדורת קימרון ,עמ' .)73
235ראו גילת ,אליעזר ,עמ' ;62ליברמן ,חוקי סרך היחד; זוסמן ,חקר ,עמ' 29הערות ,77-76
66הערה ;216באומגרטן ,הימנעות משמן; הנ"ל ,משקים ,וההערה הבאה.
] [ 116
