Page 131 - ורד נועם סופי לאתר
P. 131

‫טומאת המת בספרות קומראן‬

‫אינטואיטיבי‪ ,‬מתוך המפגש הפשוט בין החושים לטבע‪ .‬אופיים המתפשט‪,‬‬
‫המשפיע‪ ,‬של הנוזלים לעומת המוצקים חולל אולי תודעת טומאה עמוקה יותר‬
‫כלפיהם‪ .‬ואולי נבעה חומרת משקים מפרשנות הכתוב דווקא‪ :‬ה ִקרבה בין טומאת‬
‫משקים להכשר משקים בכתוב עשויה להוליד סברה מעין‪‘ :‬אם יש במשקים כוח‬
‫להכין אחרים לקבלת טומאה‪ ,‬על אחת כמה וכמה גדול כוחם שלהם להיטמא‬
‫ולטמא!'‪ ,‬ממש מעין הניסוח בבבלי שנידון לעיל‪‘ :‬משקין דעלולין לקבל‬
‫טומאה [= שאינם זקוקים להכשר טומאה‪ ,‬שהרי הם הם המכשירים אחרים] —‬

                                                               ‫גזרו בהו רבנן'‪.‬‬
‫אימתי נגזרה גזרה זו? גם על כך יש מסורת ביד שני התלמודים‪ .‬בבבלי‬
‫ובירושלמי כאחד היא נקשרת ב'שמונה עשר דבר' שגזרו בעלייתו של חנינה בן‬
‫חזקייה ‘שעלו לבקרו‪ ,‬נימנו ורבו בית שמי על בית הילל‪ ,‬שמונה עשר דבר גזרו‬
‫בו ביום'‪ 259.‬טיבו של המאורע הנזכר במשנה עמום‪ ,‬והתחבטו בו סוגיות שני‬
‫התלמודים‪ ,‬ואף קולמוסיהם של בעלי המחקר נשתברו עליו‪ .‬בבבלי ובירושלמי‬
‫כאחד נקשרו בו ידיעות עמומות על מתח חמור בבית המדרש ועל סכסוך דמים בין‬
‫בית הלל לבית שמאי‪ 260.‬בתוך סבך המסורות החלוקות בשני התלמודים בנוגע‬
‫לזיהויָם של שמונה עשר דבר אלה‪ ,‬נמנית גם הרשימה של הדברים ‘הפוסלים‬
‫את התרומה' שבמשנת זבים ה יב‪ ,‬ובהם ‘האוכלין והכלים שנטמאו במשקין'‪261.‬‬
‫מובן שהמסורת התלמודית‪ ,‬אחת מני כמה מסורות חלוקות‪ ,‬הקושרת את גזירות‬
‫הטומאה שגורמים המשקין לאותו מאורע‪ ,‬רחוקה מלהיחשב עובדה היסטורית‬
‫מוצקה‪ .‬אבל די לנו בכך שמסורת זו מלמדת על זיכרון מעורפל שחלחל לשני‬
‫התלמודים בדבר הכרעות הלכתיות מחמירות בענייני טומאת משקים‪ ,‬שחוללו‬

                        ‫מתח בחוגי החכמים בימיהם של בית הלל ובית שמאי‪.‬‬
‫רושם זה מתיישב היטב עם שורה של נתונים‪ :‬האגדה התלמודית על ויכוח‬
‫טעון בענייני הכשר משקים בין הלל ושמאי עצמם;‪ 262‬האווירה הקנטרנית של‬
‫מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע בהכשר משקים שנידונה לעיל;‪ 263‬הניסיון לשכנע‬
‫את ר' יהודה לחזור בו משיטתו המחמירה בטומאת כלים על ידי משקים; הנטייה‬
‫של דורות מאוחרים לטשטש את עמדותיהם החריגות של ר' אליעזר ושל‬

                                                                        ‫‪ 2	 59‬משנה‪ ,‬שבת א ד‪.‬‬
                         ‫‪ 	260‬ראו סקירתו והפניותיו של בן–שלום‪ ,‬בית שמאי‪ ,‬עמ' ‪.272-252‬‬

                               ‫‪ 	261‬בבלי‪ ,‬שבת יג ע"ב; ירושלמי‪ ,‬שבת א ד‪ ,‬ג ע"ג (עמ' ‪.)371‬‬
                                                                     ‫‪ 2	 62‬בבלי‪ ,‬שבת יז ע"א‪.‬‬
                                                                             ‫‪ 2	 63‬לעיל‪ ,‬ב‪.I 3‬‬

                                 ‫] ‪[ 121‬‬
   126   127   128   129   130   131   132   133   134   135   136