Page 133 - ורד נועם סופי לאתר
P. 133
טומאת המת בספרות קומראן
משקים וטומאת-כלים-מחמת-משקים .מאידך ,מתמשכת מדור לדור מחלוקת
קיצונית במעמדה ובמקורה של חומרה זו עצמה .מחד אנו עדים למגמות של
מיסוד ופורמליזציה של המנהג העתיק ,ומאידך לנטייה להקל במעמדו.
העדות ההלכתית המוקדמת ביותר בספרות חז"ל מקילה בטומאת משקים
בהקשר המקדשי ,וניכר שעוררה תרעומת .גילוי מאוחר וקיצוני של מגמה זו
עולה מתוך הטענה המנוגדת לגמרי לפשט הכתוב ,הנשמעת בשיאה של תקופת
התנאים ,ש'אין טומאה למשקים (מן התורה) כל עיקר'! 266דעה מפתיעה זו
התקבלה לאחר זמן על דעת ראשון האמוראים ,רב ,והפכה להלכה פסוקה .כנגד
זה עיגנו בית שמאי חומרה זו ,על רקע מאבק חריף ,ב'גזרה' ממוסדת ,ובדור
תלמידי ר' עקיבא נמצא מי שביקש להקנות לה מעמד של ‘דאורייתא' ותלה
אותה בכתובים עצמם .גם מגמה זו עוררה ביקורת בין בני הדור וטושטשה בידי
דורות מאוחרים יותר.
כוחם של משקים לטמא אוכלים וכלים אצל חז"ל היא דוגמה למגמה
שהצבעתי עליה במחקר נפרד ,ואשר פגשנו גם לעיל בפרק זה בדיוננו על
הרחקת הקבורה .בדיני טהרה הנוהגים במרחב החולין נהגו חכמים בפועל מנהג
חומרה ,אבל טרחו לנתק חומרה זו מן הכתוב ולהמעיט במעמדה התאורטי.
כך אנו רואים גם בעניין המשקים 267.בית שמאי ומייצג מאוחר של שרידי
שיטתם — ר' יהודה — אמנם עמלו על ביצורה של חומרה זו ,אבל מגמת
הצמצום 268מבית מדרשו של הזרם המרכזי של החכמים היא שניצחה
לבסוף ,והפכה אפילו את טומאת המשקה עצמו לחסרת יסוד מקראי .מתברר
שהרפורמה הפרושית בכיוון הצמצום התאורטי ,עד כדי הטענה מרחיקת הלכת
ש'אין טומאה למשקים כל עיקר' ,כוונה נגד קבוצות שהחמירו מאוד בעניין
הזה ,כשם שהחמירה בו כת היחד .דעת היחיד החולקת והחריגה ,התופסת שכל
היקף הטומאה שמטמאים הנוזלים שורשו בתורה עצמה ,קרובה יותר לעמדה
הכתתית וכנראה גם להלכה הקדומה .אין זה מפתיע שדווקא ר' יהודה ,מוסרן
של מסורות עתיקות וחלוקות ,הוא בעליה של דעה זו .לא פלא גם ,שר' יהושע
בן קרחה נוזף בו ,ושדורות מאוחרים מחקו את שיטתו כליל בטענה‘ :חזר בו'!
2 66על הדרשה שהוציאה מפשוטו את הכתוב המפורש 'וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא'
ראו לעיל ,ב.I 3
267ראו נעם ,טהרה.
2 68אין הכוונה לצמצום במישור ההלכה המעשית ,כי אם דווקא במישור התאורטי ,בכל הנוגע
ליחס אל הכתוב.
] [ 123
