Page 135 - ורד נועם סופי לאתר
P. 135
טומאת המת בספרות קומראן
והעפר אשר יגואלו בטמאת האדם לגאולי שמן בהם') 274,תירץ אשל ,שכלי אבן
נטמאו ,לפי שיטת הכת ,רק לאחר מגע עם שמן ולא בתנאים אחרים ,ולפיכך
היה דינם קל יותר ,ושימשו את הכת יותר משאר כלים .עם זה ,הוא סבור
שתעשיית כלי האבן בקומראן החלה אחרי זמנה של מגילת המקדש ,ועל כן
נזכרים במגילה רק כלי טחינה וגריסה — ריחיים ומדוכה — ולא כלי קיבול.
לעיל דחיתי את הפרשנות לברית דמשק העומדת בבסיס דבריו של אשל
והיסקתי שאין המדובר שם בכלי עצים ,אבנים ועפר המתגאלים בשמן ,כי
אם בחומרי הגלם של הקירות והקרקע בבית 275.ועוד ,הרי אנן סהדי שמגילת
המקדש החילה טומאה אפילו על אבן וחומרי גלם שאינם בגדר כלי — קירות
הבית וקרקעו — וטומאה זו התעצמה גם מכוחם של יין ומים .לפיכך קשה
להניח שטומאת כלי אבן הצטמצמה למצב של ‘גאולי שמן' בלבד .עצם הדבר
שהכת ייחסה טומאה גם לכלי אבן אינו מפתיע .לעיל ראינו כי שימושם של
עפר ואבנים בבנייה הפקיע אותם ,לשיטת הכת ,מן הפטור מטומאה המאפיין
טבע גולמי ,ותפיסה זו קדמה כנראה לתפיסת חז"ל שהמחוברים לקרקע נעשו
כקרקע .לפי זה לא ייפלא שגם אבנים שיצאו מכלל אבן סתם ,ונהפכו לכלי
בשימוש האדם ,הוגדרו כלים לכל דבר לפי הגישה הקומראנית .אשר לשימוש
בכלי אבן בקומראן — שמא לא היה זה דווקא מפני הטומאה? ואם כך ,נפתח
כאן פתח להרהר מחדש אם תופעת הייצור והשימוש בכלי אבן בימי הבית
מעידה תמיד ובהכרח על הקפדה בטהרה276.
סוגי הכלים הנטמאים
כפי שהראה ידין ,גם כאן משלב בעל המגילה כתובים משלושה מקורות:
במדבר יט (טומאת מת) ,ויקרא יא (טומאת [שרץ של] כלים ובגדים) ובמדבר
לא (מלחמת מדיין)‘ .את הבית ואת כול כליו' ( )14היא פרפרזה על הכתוב ‘ ַעל
ָה ֹא ֶהל וְ ַעל ּכָל ַהּ ֵכ ִלים' (במדבר יט יח)‘ .וכול כלי עץ' ( )15מקורו בבמדבר לא
כ‘ :וכל כלי עץ' .כלי הברזל והנחושת הנזכרים בשורה 15אף הם מפרשה זו:
274להשלמה ולפרשנות זו בברית דמשק ,ולטענות שהעליתי נגדן ,ראו לעיל ,ב.2
2 75שם.
2 76סברה זו שמעתי מפי פרופ' מרדכי עקיבא פרידמן .הוא העירני כי בימי הביניים ובעת
החדשה רווח שימוש נרחב בכלי אבן בתימן .ראו גויטיין ופרידמן ,סוחרי הודו ,עמ'
600 ,17-16הערה .613 ,34נושא כלי האבן בימי בית שני בכלל ובקומראן בפרט עדיין
צריך עיון.
] [ 125
