Page 132 - ורד נועם סופי לאתר
P. 132
פרק ב
ר' יהודה בענייני משקים; ועל הכול — החומרה היתרה העולה מכתבי קומראן
בנושא זה עצמו .קשה לקבל כפשוטה את הטענה שבית שמאי חידשו גזרה זו,
שהרי חומרה בטומאת משקים נהגה כבר בעולמה של מגילת המקדש ,מאה
שנה לפחות לפני כן .אבל נראה שהוויכוח בדורם של שני הבתים סבב סביב
מיסודה של הלכה שרווחה בזרמים יהודיים שונים בעצמות שונות ,ונמצא מי
שרצה לעגן אותה באופן רשמי כ'גזרה' של ממסד פרושי — ומגמה זו עוררה
ביקורת 264.מחלוקת עתיקה זו הוסיפה להתקיים הרבה אחרי החורבן ,לפחות עד
הדור הראשון לאמוראים .רב ושמואל עדיין נחלקים אם טומאת המשקין עצמם
מדאורייתא או מדרבנן ,ומסכימים שכוחם לטמא אחרים הוא דרבנן265.
לסיכום :ההלכה הקומראנית מייחסת למשקים טמאים השפעה מרחיקת לכת
על הכול ,בכלל זה קרקע ,קירות ודלתות ,מזוזות ,משקופים וספים .בהלכה
התנאית השפעה כזאת אינה אפשרית מלכתחילה ,שהרי מבנים ,עצים ואבנים
ומה שאינו כלי ,אינם מקבלים טומאה כלל .אבל גם על פי ההלכה התנאית
גורמים המשקים טומאה לכל מה שאפשר לו לקבל טומאה בגבולותיה של
שיטה זו ,היינו מאכל ומשקה ואף אדם וכלים .על כן טומאת משקים הנגרמת
לכלים אצל חז"ל מקבילה לזו הנגרמת לחלקי הבית בספרות קומראן .שורשה
של העצמה משותפת זו אינו ברור ,שהרי אין לה מקור בכתוב .ההצעה הבבלית
התולה אותה בגזרה משום רוקו של הזב היא ככל הנראה רציונליזציה מאוחרת
של מסורת קדמונית ,ששורשה העתיק פרשני או אינטואיטיבי .טומאתם
המיוחדת של משקים היא חומרה עתיקה שהקפידו בה חוגים יהודיים רחבים
כבר בזמנו של מרד החשמונאים (ראו דעת היחיד המקלה של יוסי בן יועזר)
ואולי לפני כן .ההקפדה בה עולה בבהירות ממגילת המקדש ,מברית דמשק
ומסרך היחד .חומרתם של המשקים להיטמא ,לטמא ולהכשיר לטומאה היא
נושא טעון ומעורר מתח ומחלוקת אצל חז"ל לאורך דורות רבים ,משחר
היוולדה של ההלכה התנאית ועד ראשית ימי האמוראים.
בעולמם של חכמים שוררת שניות ברורה :מחד ,החומרה קיימת באין חולק
ומקפידים בה ,כעולה משורה של הלכות תנאיות מסועפות בענייני טומאת
2 64ידיעה זו מצטרפת לכמה עדויות על קרבה בין עמדת בית שמאי לבין עמדות כתתיות .ראו
נעם ,בית שמאי.
2 65ראו בבלי ,פסחים טז ע"א ומקבילות .לעומת זאת ,תופס סתם התלמוד בשבת יד ע"ב
ש'האוכלין שנטמאו במשקין [ ]...הבאין מחמת שרץ דאורייתא נינהו' ,ראו תוספות ד"ה
'משקין' ,שם.
] [ 122
