Page 149 - ורד נועם סופי לאתר
P. 149

‫טומאת המת בספרות קומראן‬

           ‫בשר גידים ועצמות אף אבר מן החי כביריתו בשר גידים ועצמות‪327.‬‬

‫טומאתו של אבר מן החי היא יסוד מוסד בהלכות טומאת מת של חז"ל ונזכרת‬
‫לא מעט בהלכה התנאית‪ .‬ואולם לדין זה אין מקור בכתוב כפשוטו‪ ,‬לא בבמדבר‬
‫יט ולא בכל מקום אחר‪ .‬המדרש לעיל לומד שאין המדובר‪ ,‬כעולה מן הפשט‬
‫וככתוב במגילת המקדש‪ ,‬בעצם מן המת‪ ,‬כי אם באבר מן החי‪ 328,‬ובא הכתוב‬
‫ללמד ש'אבר שנחתך מן האדם החי הרי הוא כמת שלם'‪ 329.‬המדרש חוזר ושואל‪,‬‬
‫כמתבקש‪ ,‬מניין שאכן נתרבה כאן אבר מן החי‪ ,‬שאין לו שיעור‪ 330,‬ולא עצם‬
‫מת‪ ,‬ששיעורה המינימלי כשעורה (‘אתה או' זה אבר מן החי או אינו אלא עצם‬
‫כסעורה')‪ ,‬ומשיב בכפל ההזכרה של נגיעה בעצם בכתוב‪‘ :‬וְ ַעל ַהּ ֹנגֵ ַע ּ ַב ֶע ֶצם'‬
‫(פס' יח)‪ ,‬עניינו בעצם מן המת‪‘ ,‬וְ ֹכל ֲאׁ ֶשר יִּגַע ַעל ּ ְפנֵי ַהּׂ ָש ֶדה [‪ ]...‬אֹו ְב ֶע ֶצם‬

                                     ‫ָאדָם‪( '...‬פס' טז)‪ ,‬עניינו באבר מן החי‪331.‬‬
‫הרמב"ם פירש שדין אבר מן החי‪ ,‬שהכרח שיהיו בו בשר‪ ,‬גידים ועצמות‪332,‬‬

‫אבר מן החי מן המילה 'אדם' שבצירוף 'עצם אדם' (היינו אדם חי)‪ ,‬ואילו עתה נלמד הדין‬
‫מן ההיקש בין 'או במת' ל'או בעצם אדם'‪ ,‬לעשות את 'עצם אדם'‪ ,‬היינו אבר מן החי‪ ,‬כמת‬
‫השלם (הורוביץ‪ ,‬עמ' ‪ 165‬שורה ‪ ,6‬אולי בעקבות פירושו של 'אהלי יהודה')‪ .‬רד"ף פירש‬
‫שלעיל נתפרש 'אדם' כאדם חי‪ ,‬ומכאן נלמד אבר מן החי‪ ,‬ואילו עתה נתפרש 'אדם' כמת‪,‬‬

                                                           ‫ללמד על האבר שיהא כמוהו‪.‬‬
                                 ‫‪ 3	 27‬ספרי במדבר קכז (עמ' ‪ ;165‬כתב יד רומי ‪ ,32‬עמ' ‪.)135‬‬
‫‪ 3	 28‬רבינו הלל על אתר פירש שהלימוד מ'עצם' לאבר מן החי נסמך על ההלכה שאין אבר מן‬
‫החי בלא עצם (ראו משנה‪ ,‬אהלות ב ה [עמ' ‪ .)]20‬ר' חיים שאול הורוביץ‪ ,‬מהדיר הספרי‪,‬‬
‫הציע שהלימוד הוא מ'אדם'‪ ,‬כלומר אדם חי (ספרי במדבר‪ ,‬עמ' ‪ 165‬שורה ‪ .6‬ראו פירושי‬

                                                                ‫אהלי יהודה ורד"ף כאן)‪.‬‬
                                 ‫‪ 	329‬רמב"ם‪ ,‬הלכות טומאת מת ב ג‪ ,‬וראו משנה‪ ,‬עדויות ו ג‪.‬‬
‫‪' 3	 30‬האיברים אין להן שיעור‪ ,‬אפילו פחות מכזית מן המת [‪( ']...‬אהלות א ז [עמ' ‪ .)]9‬עניינה של‬
‫משנה זו באבר מן המת‪ ,‬אבל הוא הדין לאבר מן החי; ראו גולדברג‪ ,‬אהלות‪ ,‬עמ' ‪ ,9‬ועיינו‬

                                                                      ‫משנה‪ ,‬עדויות ו ב‪.‬‬
‫‪ 3	 31‬דרשה זהה נדרשת להלן בספרי על פס' יח‪ ,‬מכיוון הפוך‪ .‬מתוך שה'עצם' בפס' טז מזוהה‬
‫עם אבר מן החי‪ ,‬מזוהה העצם כאן‪ ,‬בפס' יח‪ ,‬עם 'עצם כשעורה'‪ .‬ספרי במדבר קכט (עמ'‬
‫‪ .)166‬המיוחס ליונתן מחליף את הסדר‪ .‬את 'בעצם אדם' שבפס' טז הוא מתרגם 'בגרמיה‬
‫כשערתא'‪ ,‬ואילו את 'בעצם' של פס' יח‪' :‬בגרמא דחיא דפריש מניה ונפל'‪ .‬עם זה‪ ,‬הוא‬
‫תוחב את אבר מן החי גם אל תוך פסוק טז‪' :‬או בשכיבא שלימא ואפילו בגרמיה כשערתא‬

                                                   ‫או בגרמא דאינשא חיא דפרש מיניה'‪.‬‬
‫‪ 3	 32‬ראו למשל תוספתא‪ ,‬אהלות א ז (‪ .)598‬על הצורך בשלמות העצם ראו למשל משנה‪,‬‬

  ‫אהלות ב ה (עמ' ‪ ;)20‬על הדרישה שיהא עליו 'בשר כראוי' ראו למשל משנה‪ ,‬נזיר ז ב‪.‬‬

                                 ‫] ‪[ 139‬‬
   144   145   146   147   148   149   150   151   152   153   154