Page 150 - ורד נועם סופי לאתר
P. 150
פרק ב
מתאים להילמד מפס' טז בגלל הסמיכות למילה ‘אדם'‘ :ייחס את העצם לאדם
עד שיהא בו עצם ובשר כמו כל גוף האדם' ,ואילו השיעור המינימלי של ‘עצם
כשעורה' מן המת הוסמך דווקא לפס' יח‘ :ועל הנגע בעצם' — כי משתמע
שהמדובר בו ב'איזה עצם שיהיה' 333.בספרי זוטא נלמדה טומאת אבר מן החי
מהמילה ‘אדם' בשני פסוקים שונים .פעם אחת נדרש אבר מן החי בפסוק טז,
כמו בספרי‘ :אין לי אלא הנוגע בעצם מן [המת ,מנ'] אף הנ[ו]גע בע[צם] [מן
החי] ,ת"ל לו' "או בעצם"< .יכול לא יטמא כל שהוא אבל יטמא כשעורה ,שכן
מצינו עצם כ[שעורה] טמא ,א' שוב" :בעצם> אדם" .מה אדם שלם ,אף עצם
יהא שלם' 334.במקום אחר בספרי זוטא נלמד אבר מן החי ,ועמו כל הטומאות
הפורשות מן המת ,מהמילה ‘אדם' שבפסוק יד"‘ :זאת התורה אדם כי ימות
באהל"' .מה אני מקיים "[אד]ם" ,לרבות דבר אחר שיטמא כמת שלם .את מה אני
מרבה ,השיזרה [וה]גולגולת וחצי לוג דם וחצי קב עצמות ואבר מן המת ואבר
מן החי שיש [עליה]ם בשר כראוי [ 335.']...נראה שהספרי במדבר והספרי זוטא
כאחד סמכו את הדין אל הצירוף ‘עצם אדם' — ‘עצם (קטנה ,נפרדת) שהוא כעין
אדם (שלם)' ,כלומר אבר מנותק באשר הוא (לאו דווקא של מת) שיש בו מכל
המרכיבים של אדם — עצמות ,בשר וגידים .ברייתות המובאות בשני התלמודים
סמכו את טומאתו של אבר מן החי לאותם פסוקים (טז ,יח) ,אבל לא למילה
‘בעצם' ,כי אם למילה ‘בחלל' בשני הפסוקים336.
333פירוש המשנה לאהלות א ט (עמ' רמה).
3 34ספרי זוטא (ספרי זוטא גניזה ,עמ' ;217-216השוו למהדורת הורוביץ ,עמ' .)307-306
הדרשה הסתרסה והשתבשה הן בקטע הגניזה הן במקורותיה של מהדורת הורוביץ (ילקוט
ומדרש הגדול) .לנוסח המתוקן שהובא כאן ראו אפשטיין ,פרה ,עמ' 63הערה .1הבעיה
בשחזור זה היא בשני הציטוטים' :או בעצם' ו'בעצם אדם' ,שהרי שניהם לקוחים מאותו
פסוק עצמו (טז)' :או בעצם אדם' ,ואילו בהיקרות השנייה של 'בעצם' ('ועל הנגע בעצם',
פס' יח) לא נעשה כאן שימוש .אולם מן הלשון 'אמרת שוב' נראה לכאורה כי כוונת
המדרש הייתה להשתמש בכפילות של 'בעצם' בפסוקים טז ויח ,ממש כשם שלעיל דרש
מ'או בעצם' (טז) את טומאת העצמות בכלל ,ומההיקרות השנייה 'אמר שוב' :בעצם' (יח)'
את הגבלת השיעור לכשעורה .אולי יש להגיה בראיה הראשונה 'תל' לו' 'בעצם'' ,בלי 'או',
ואז מפנה הציטוט הראשון לפס' יח ,והשני לפס' טז ('בעצם אדם') .לחלופין ,ייתכן בכל
זאת שהמדרש דרש שתי דרשות מאותו ביטוי עצמו' :או בעצם אדם' (טז) .מ'או בעצם'
למד את גוף דינו של אבר מן החי ,ומן הסומך 'אדם' למד את הדרישה שתהא העצם שלמה.
3 35ספרי זוטא יט יד (עמ' ;309ספרי זוטא גניזה ,עמ' .)219
3 36ירושלמי ,נזיר ז ג ,נו ע"ג (עמ' ;)1127בבלי ,נזיר נג ע"ב .נימוקו של הרמב"ם לטומאתו
של אבר מן החי יונק מן הדרשה שבתלמוד ולא מזו שבספרי ,ראו הלכות טומאת מת ב ג.
] [ 140
