Page 156 - ורד נועם סופי לאתר
P. 156
פרק ב
לחלוק על הלכה זו ,שכבר נתקיימה בזמנו של בעל המגילה ,ולקבוע שדין עצם
חסרה וקטנה לטמא ככל משפטו של מת וחלל ,כלומר גם באהל ,כפי שהציע
זוסמן ברמיזה364.
אבל דומה שהמחקר פסח עד כה על דמיון מרשים בין הלכה זו לבין קו מרכזי
בכמה דרשות הלכה תנאיות .ההלכה בממ"ת מחילה על העצם את ‘משפט המת
או החלל' .כאמור ,הדרשות בספרי ובספרי זוטא למדו היקש מן המת השלם ,או
ה'אדם' ,על העצם הנזכרת בסמוך לו בפסוק טז (‘ּ ַב ֲח ַלל ֶח ֶרב אֹו ְב ֵמת אֹו ְב ֶע ֶצם
ָאדָם') ,שאותה פירשו כאבר מן החי דווקא‘ :מה המת בשר גידים ועצמות אף
אבר מן החי כביריתו בשר גידים ועצמות'; ‘לעשות את הפורש הימנו כמהו'.
ואולם הדמיון הבולט ביותר אל הניסוח שבממ"ת מתגלה בדרשת הספרי זוטא,
שנידונה לעיל .נתבונן בה שוב:
אין לי אלא הנוגע בעצם מן [המת ,מנ'] אף הנ[ו]גע בע[צם] [מן החי] ,תל' לו' ‘או
בעצם'< .יכול לא יטמא כל שהוא אבל יטמא כשעורה ,שכן מצינו עצם כ[שעורה]
טמא ,א' שוב‘ :בעצם> אדם' .מה אדם שלם ,אף עצם יהא שלם'365.
דרשה זו מוסבת על אותו הפסוק שעליו מוסבת ההלכה בממ"ת (פס' טז),
והקרבה היא גם בתוכן :כשם שההלכה בממ"ת מחילה על ה'עצם' את ‘משפט
המת או החלל' ,אף הדרשה התנאית דורשת היקש מן המת השלם על העצם,
ואף המינוח קרוב ביותר.
מקצת מעשי התורה ספרי זוטא
מה אדם שלם ,אף עצם יהא שלם
שכול עצם ש[היא חסרה כמלאה] ושלמה
כמשפט המת או החלל הוא
נראה אפוא שהמגילה מתפלמסת עם הלכה מעין זו שמשמיע המדרש .המדרש
טוען שרק עצם בשלמותה מטמאת .הלימוד הוא מן ההיקש למת :מה מת שלם
מטמא ,אף העצם מטמאת רק כשהיא שלמה .ואילו המגילה באה ללמד ,אם
נכונה ההשלמה ,שאף עצם חסרה טמאה ,והיא לומדת זאת מאותו היקש עצמו:
364לעיל ,הערה .360
365ספרי זוטא (גניזה ,עמ' ;217-216השוו למהדורת הורוביץ ,עמ' .)307-306ראו הדיון
וההערות לעיל.
] [ 146
