Page 157 - ורד נועם סופי לאתר
P. 157

‫טומאת המת בספרות קומראן‬

‫מה מת מטמא‪ ,‬אף 'כול' עצם‪ ,‬ואף חסרה ולא שלמה בלבד‪ ,‬מטמאת‪ .‬פרשנות זו‬
‫יפה ומתבקשת על רקע הדמיון בין המדרש להלכה בממ"ת‪ ,‬אולם אליה וקוץ בה‪.‬‬
‫המדרש עוסק דווקא באבר מן החי‪ ,‬כפי שנאמר בראשו‪ .‬ואכן‪ ,‬התנאי המגביל‬
‫בדבר שלמות העצם אינו קיים אצל חז"ל אלא ביחס לאבר מן החי‪ ,‬שכן עצם מן‬
‫המת מטמאת במגע ובמשא גם בכמות זעירה של ‘כשעורה'‪ .‬האם נפרש‪ ,‬אם כן‪,‬‬
‫שממ"ת מנהלת ויכוח על דינו של אבר מן החי‪ ,‬ומחמירה לטמא בו גם ‘כשחסר‬
‫עצמו'? אפשרות זו אינה מתקבלת על הדעת לאור העובדה שהמושג ‘אבר מן‬
‫החי' נעדר לחלוטין מספרות קומראן בכלל ומקטע זה בפרט‪ ,‬ולאור מגילת‬

     ‫המקדש‪ ,‬הכופרת לכתחילה בניסיון ללמוד דינו של אבר מן החי מפסוקנו‪.‬‬
‫לפיכך אני מציעה‪ ,‬שאכן אין עניינה של ממ"ת כאן באבר מן החי‪ ,‬אלא‬
‫בעצם מן המת‪ ,‬כפשט הפסוק וכשיטתה של מגילת המקדש‪ .‬נראה שממ"ת‬
‫אכן חולקת על ההלכה הפרושית–התנאית שלא כל עצם מטמאת באהל‪ ,‬כפי‬
‫שהצעתי לעיל‪ .‬לשיטתה‪ ,‬דין כל עצם כדין מת שלם לטמא באהל‪ .‬עם זה‪ ,‬גם‬
‫אין ספק שלנגד עיניו של מחבר ממ"ת עמד מדרש דומה מאוד לזה שמצינו‬
‫בספרי זוטא‪‘ :‬מה אדם שלם‪ ,‬אף עצם יהא שלם'‪ ,‬והוא הגיב עליו בדרשה משלו‪:‬‬
‫‘מה המת מטמא‪ ,‬אף כל עצם‪ ,‬בין חסרה בין שלמה‪ ,‬מטמאת'‪ .‬ואולם נראה לי‬
‫שהמדרש העתיק‪ ,‬שכנגדו יצאה המגילה‪ ,‬לא עסק מעיקרו באבר מן החי כמו‬

        ‫המדרשים שלפנינו‪ ,‬כי אם נימק את הלכותיה של עצם מן המת דווקא‪.‬‬
‫כפי שראינו‪ ,‬הלכה עתיקה ומושרשת פוטרת את העצמות מטומאת אהל‪,‬‬
‫ומצמצמת את תחולתה של טומאת אהל רק לרוב מניין ובניין של עצמות המת‪.‬‬
‫מניין נובעת קולה משמעותית זו‪ ,‬שאין לה יסוד מפורש בכתובים? הפסוק‬
‫המלמד על טומאת אהל נוקט לשון ‘אדם'‪‘ :‬אדם כי ימות באהל' (יד)‪ ,‬ואילו‬
‫הפסוק המזכיר טומאת עצם עוסק במגע על פני השדה‪‘ :‬וכל אשר יגע על פני‬
‫השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם' (טז)‪ .‬נראה שמכאן הסיקו ש'עצם‬
‫אדם'‪ ,‬הנזכרת רק בהקשר של מגע על פני השדה‪ ,‬ולא באהל‪ ,‬אכן אינה מטמאת‬
‫באהל‪ .‬העצמות שבכוחן לטמא באהל הן רק העצמות הדומות למת שלם‪ .‬לכן‪,‬‬
‫קרוב לשער שדינן של עצמות המת נסמך על דרשה קרובה מאוד לזו שמצאנו‬
‫בספרי זוטא לעניין אבר מן החי‪‘ :‬מה אדם שלם‪ ,‬אף עצם יהא שלם' — כלומר‪,‬‬
‫עצם המטמאת כמת תהא בעצמה כמת‪ :‬רוב בניינו או רוב מניינו‪ .‬ואכן העיר‬
‫זוסמן על התפיסה התנאית‪ ,‬שראתה ב'שיזרה וגולגולת' מעין מת ממש‪‘ :‬רבי‬

                                       ‫יוסי אומר השיזרה והגולגולת כמת'‪366.‬‬

‫‪ 	366‬משנה‪ ,‬אהלות ג ו (עמ' ‪ .)30‬זוסמן‪ ,‬לעיל‪ ,‬הערה ‪ .360‬וכן הפנה למשנה‪ ,‬כלים א ד‪ ,‬המונה‬

                                 ‫] ‪[ 147‬‬
   152   153   154   155   156   157   158   159   160   161   162