Page 160 - ורד נועם סופי לאתר
P. 160

‫פרק ב‬

‫טומאת הדם אינה נזכרת בתורה כלל‪ .‬המטמאים במגע‪ ,‬על פי פשט הכתוב‪,‬‬
‫הם המת עצמו‪ ,‬עצם המת והקבר‪ .‬ידין פירש‪ ,‬שטומאת הדם נובעת מן הלשון‬
‫‘נפש אדם' בהקשרה של טומאת המת (במדבר יט יא‪ ,‬יג)‪ ,‬שנתפרשה כדם על‬
‫פי הכתוב בויקרא יז יד (ּ ִכי נֶ ֶפׁש ּכָל ּ ָבׂ ָשר ּדָמֹו ְבנַ ְפׁשֹו הּוא [‪ִ ּ ]...‬כי נֶ ֶפׁש ּכָל ּ ָבׂ ָשר‬
‫ּדָמֹו ִהוא [‪ )]...‬ובדברים יב כג (כי הדם הוא הנפש)‪ ,‬וכי הצירוף ‘בדם אדם מת'‬
‫אינו אלא פרפרזה פרשנית על הכתוב ‘בנפש האדם אשר ימות' (פס' יג)‪ .‬לאור‬
‫הצעה זו‪ ,‬התולה את ההלכה בפס' יא או יג‪ ,‬מתמיה במקצת השילוב של דין‬
‫זה בין המטמאים ‘על פני השדה' דווקא (פס' טז)‪ .‬לדעת ידין התכוון בעל‬
‫המגילה להחיל את טומאת הדם גם על הנוגע בו בשדה‪ 374.‬בשחזורה של דרשה‬
‫מסתברת זו נסמך ידין על לשון הרמב"ם‪ .‬אלא שהרמב"ם עצמו הסתמך כאן‬
‫על דרשה המובאת בסתם התלמוד‪ ,‬וזו נעדרת מן המקורות התנאיים‪ .‬במקורות‬
‫הללו אנו מוצאים דרשה אחרת‪ ,‬כפי שנראה מיד‪ .‬דרשה זו מזמנת מבט חדש על‬
‫הטקסט של מגילת המקדש‪ ,‬ויש בה גם להבהיר מדוע שולב הדם דווקא כאן‪,‬‬
‫בין ה'מת' לבין ‘העצם'‪ ,‬בהקשר הקרוב לפס' טז‪ ,‬ולא בהקשר קרוב לפסוקים‬

                                                 ‫יא‪ ,‬יג‪ ,‬המזכירים ‘נפש אדם'‪.‬‬
‫לפני שנפנה אל מדרשי ההלכה‪ ,‬נבחן את העמדה ההלכתית העקרונית ביחס‬
‫לטומאת הדם‪ .‬ההלכה התנאית מניחה כמובן מאליו שאף הדם מטמא‪ ,‬ולא‬
‫נחלקו אלא בפרטים הנוגעים בשיעורו‪ .‬כך למשל‪‘ :‬רביעית דם ורביעית דם‬
‫תבוסה ממת אחד‪ .‬ר' עקיבה אומ'‪ :‬משני מתים‪ .‬דם קטן שיצא כולו‪ ,‬ר' עקיבה‬
‫אומ'‪ :‬כל שהוא‪ ,‬וחכמ' או' רביעית'‪ 375.‬המשנה יוצאת מנקודת ההנחה‪ ,‬שדם‬
‫המת מטמא ברביעית הלוג‪ 376,‬ונחלקו רק אם נפח המינימום לטומאת הדם‬
‫צריך להיות כולו ממת אחד‪ ,‬וכן אם כמות פחותה מזה‪ ,‬כשהיא מייצגת את כל‬
‫דמו של אדם (קטן) מטמאת אף היא‪ 377.‬מתוך הלכה בתוספתא שנידונה לעיל‬

                             ‫‪ 	374‬מגילת המקדש‪ ,‬ידין‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ;259-258‬ראו גם ב‪ ,‬עמ' ‪.156‬‬
‫‪ 3	 75‬משנה‪ ,‬אהלות ב ב (עמ' ‪ .)16-15‬דינים נלווים של טומאת הדם נשנים באהלות ג ב (עמ'‬

                                                          ‫‪ ;)16-15‬שם ג ה (עמ' ‪.)27-26‬‬
‫‪ 3	 76‬ראו גם משנה‪ ,‬נזיר ז ב‪-‬ג; נדה י ה; תוספתא‪ ,‬נזיר ה א (עמ' ‪ ;)141‬אהלות ד יג‪-‬יד (עמ'‬

                     ‫‪ ;)601‬ספרי זוטא גניזה‪ ,‬עמ' ‪ ;217‬בבלי‪ ,‬חולין עב ע"א (ראו להלן)‪.‬‬
‫‪ 3	 77‬לטעם המחלוקת ראו תוספתא‪ ,‬אהלות ג ב‪-‬ג (עמ' ‪ .)598‬המחלוקת נרמזת גם בירושלמי‪,‬‬
‫נזיר ז ב‪ ,‬נו ע"ג (עמ' ‪ .)1127‬לשון הירושלמי שם אינה נהירה‪ .‬פני משה פירש 'דמן מטמא‬
‫ברביעית' — רק ברביעית‪ ,‬כדעת חכמים‪ ,‬ו'אין דמן מטמא ברביעית' — אין דמן מטמא רק‬
‫ברביעית כי אם גם בדם קטן שיצא כולו‪ ,‬כדעת ר' עקיבא‪ .‬אבל ראו הגהתו ופירושו של‬

                                                ‫הורוביץ‪ ,‬ספרי במדבר‪ ,‬עמ' ‪ 160‬שורה ‪.2‬‬

                                 ‫] ‪[ 150‬‬
   155   156   157   158   159   160   161   162   163   164   165