Page 164 - ורד נועם סופי לאתר
P. 164

‫פרק ב‬

‫דרשה זו עוסקת במקורותיה של טומאת מת‪[ :‬א] מת; [ב] עצם; [ג] דם‪,‬‬
‫ובשיעור הנדרש לטומאת כל אחד מהם‪ .‬בדונו במקור דינה של עצם המטמאת‬
‫שואל הדרשן‪‘ :‬אין לי אלא הנוגע בכזית מן המת‪ ,‬ומנ' אף הנוגע בעצם?'‪.‬‬
‫בשיעור המת והעצם המטמאים שואל המדרש‪‘ :‬יכול כל שהוא?' ולבסוף מסיק‪:‬‬
‫‘אמר שוב‪ :‬במת'‪ ,‬או‪‘ :‬אמר שוב‪ :‬בעצם'‪ .‬לשיטת הדרשן‪ ,‬ההזכרה החוזרת‬
‫בפסוקים של המילה ‘מת' ו'עצם' מלמדת כי ‘אחר שריבה הכתוב מיעט'‪398,‬‬
‫ומכאן שאין המת והעצם מטמאים בכל ּ ַכּמּות שהיא‪ ,‬אלא יש להם שיעור‪ .‬כעת‬
‫מפרש המדרש את השיעור ש'אמרו' בכל אחד‪‘ :‬כזית מן המת טמא'‪‘ ,‬עצם‬
‫כשעורה מטמא במגע ובמשא'‪ .‬הדיון בטומאת הדם [ג] בנוי לפי אותה נוסחה‪.‬‬
‫גם כאן מקשה הדרשן פעמיים‪ ,‬על עצם מקורה ועל שיעורה של טומאה זו‪:‬‬
‫‘ומניין אף הנוגע בדם?'‪‘ ,‬יכול כל שהוא?'‪ .‬גם כאן הוא לומד מההזכרה החוזרת‬
‫בכתוב שהטומאה אינה בכלשהו כי אם בשיעור רביעית הלוג‪ ,‬ומציע את נימוקו‬

                                                             ‫של השיעור הזה‪.‬‬
‫ואולם מדרש זה הוא סתום בתכלית‪ ,‬שכן הוא מצטט מהפסוקים מילים‬
‫שאינן קיימות! הציטוט כביכול‪ ,‬המלמד על עצם קיומה של טומאת הדם‪:‬‬
‫‘תלמוד לומר‪" :‬או בדם"'‪ ,‬והחזרה המלמדת על השיעור המטמא‪‘ :‬אמר שוב‪:‬‬
‫"בדם"' מתמיהים מאוד‪ ,‬שהרי דם מאן דכר שמיה בכל הפרשה!‪ 399‬אפשטיין‬
‫הציע שהמדרש דורש את המילה ‘ ָאדם' שבפסוקים‪ ,‬כמו ִאדם‪ ,‬דם‪ ,‬בארמית‪,‬‬
‫ודורש בפס' טז‪‘ :‬או בעצם אדם' כאילו היה כתוב ‘או ב–אדם'‪ ,‬כלומר‪‘ :‬או‬
‫בדם'‪ .‬והציטוט של האזכור החוזר של דם‪[‘ ,‬אמר] שוב‪" :‬בדם"' רומז אל ‘בנפש‬
‫האדם' בפס' יג‪ 400.‬ואולם השערה זו דחוקה‪ .‬והנה‪ ,‬במגילת המקדש לפנינו‬
‫תוספת זהה ממש ללשון הנעלמה המצוטטת מהכתוב‪ ,‬כביכול‪ ,‬בספרי זוטא‪:‬‬
‫‘וכול איש אשר יגע על פני השדה בעצם אדם מת ובחלל חרב או במת או בדם‬

         ‫‪ 3	 98‬לשון זו מייחדת את המדרשים מדבי ר' עקיבא‪ .‬ראו אפשטיין‪ ,‬תנאים‪ ,‬עמ' ‪.529‬‬
‫‪ 	399‬ואמנם בציטוטו של הר"ש ממדרש זה‪ ,‬בפירושו למשנת אהלות ב א‪ ,‬נמחק הציטוט הראשון‬
‫של המילה 'דם'‪ ,‬ונשאר רק‪' :‬תלמוד לומר‪" :‬או"'‪ .‬בציטוט השני אמנם נשתייר הנוסח‪' :‬אמר‬
‫שוב‪" :‬בדם"'‪ ,‬אבל הגר"א בהגהותיו מוחק את המילה 'דם'‪ ,‬ומגיה‪' :‬אמר שוב‪" :‬או"' (ראו‬
‫הגהות הגר"א אות ד‪ ,‬על פירוש הר"ש לאהלות ב א‪ ,‬הנדפס בגמרא על משניות טהרות‪ ,‬אחרי‬
‫מסכת נידה)‪ .‬בילקוט שרדה כאמור הגרסה המקורית‪' :‬מנין [דפוס‪ :‬ומנין] אף הנוגע בדם ת"ל‬

     ‫או בדם‪ .‬יכול כל שהו [דפוס‪ :‬שהוא] אמרת [דפוס‪ :‬אמר] שוב בדם' [דפוס‪ :‬חסר 'בדם']‪.‬‬
‫‪ 4	 00‬אפשטיין‪ ,‬פרה‪ ,‬עמ' ‪ 63‬הערה לשורה ‪ .3‬על הדרשה 'אדם' — דם ראו גם ליברמן‪,‬‬

                ‫הירושלמי‪ ,‬עמ' ‪ .72‬תודתי נתונה לפרופ' מרדכי ע' פרידמן על הפניה זו‪.‬‬

                                 ‫] ‪[ 154‬‬
   159   160   161   162   163   164   165   166   167   168   169